רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    טיסה 472 מדלהי לתל אביב.

    טיסה 472 indian air lines מדלהי לתל אביב – מלאה.
    איחור של שעות בהמראה. משהו שקשור ליחסי שנאה – אהבה בין פקיסטן והודו. השורות דווקא מרווחות ומחכות לנו שש וחצי שעות טיסה מהודו ללודו.

    בשורה 27 b ו c- הטוחס שלי ושל רוחל'ה. בשורה 28 b ו- c הוא והיא. ברגע זה ממש הכירו לראשונה. אני לא מזהה שום פלירטוט, ואני טובה בזיהויים.
    כל הנוסעים נפלו שדודים לזרועות השינה ורק קולם של "עמי ותמי" נישא ברמה. ואני? אוזני כרויות לרווחה, מכניסה זץ עם המרפק שלי למותן של רוחל'ה
    כדי שתשתוק ולא תפריע להיסטוריה להיכתב.

    וזה הולך ככה:
    הוא: אני גר במומביי.
    היא: אלוהים, מה יש לחפש במומביי?!?
    הוא: קיבלתי ג'וב לשלוש שנים כבר יצאתי לפנסיה וחשבתי לעשות חיים אבל מישהו שמכיר אותי חשב שאני הכי טוב במה שאני עושה והמליץ עלי תביני, עשיתי תואר ראשון ותואר שני בהנדסת ניהול וכיון שאני מוכשר והשם שלי מתגלגל אז פנו אלי אני גר בדירה יפהפייה במלון יפהפה עם שלוש בריכות מדהימות אל תשאלי פעם קיבלתי שיחת ועידה בזמן שרכבתי על גמל וכך דיברתי שעה וקיבלתי בשביל זה המון כסף גם בארץ אני גר במקום ממש מדהים בשכונה הכי מדהימה בהרצליה בכלל החיים שלי מדהימים אני בן 60 אשתי ואני מטיילים המון הולכים מתחבקים בכיף ממש כיף כל כמה חודשים אני בא ארצה משחק טניס או מעיף רחפן בחוף הים יש לנו חבורה של איזה 12חברס ממש טובים שנפגשים שם ממש כיף כולם צנועים לא משוויצים שקטים מדברים בשקט לא בקולי קולות כמו הישראלים ממש תענוג אני גם רוכב על סקטים שזה לא רגיל לגיל שלי וכולם אומרים איזה מדהים אתה וגם רוכב בפנאן בסקטים במומביי שזה בכלל משהו שהם בחיים לא ראו

    היא (מצליחה להשחיל משפט): מה עושה אשתך בבומביי?
    הוא: אל תגידי בומביי, כעת קוראים לה ממומביי. אה אשתי, היא מ א ד עסוקה. עושה פילטיס, פלדנקרייז, צועדת, נפגשת עם חברות, לומדת ציור ובערב מבשלת לי ארוחה. ממש כיף לנו. היא מאד עסוקה. את מבינה, הילדים נשארו בארץ קולטת? כל השלושה בצבא הם מאד מוכשרים עשיתי להם תרגיל וסיפרתי שקראו לי לעבוד בהודו אבל סירבתי אבא למה סירבת ואמרתי שלא מתאים כי יש לי ילדים בצבא אבל הם ממש פרגנו לא אבא מה פ'תום אתה חייב לקחת את הג'וב חמודים כאלה ביום ראשון אני טס עם הבן לגולף לאיטליה למקום ממש מדהים אני גם מצלם נהדר רוצה לראות תמונה של הבנות שלי? הן מדהימות אי אפשר שלא להתפעל מהן נכון מדהימות? אחת רוקדת שחבל על הזמן והשניה צ'לנית מצטיינת. מדהימה. אל תשאלי, גם יש לי עובדים מדהימים אחד אחד וגם הייתי חניך מצטיין בזמנו באחד הבסיסים הסודיים במרכז הארץ.

    את יודעת אני לא חושב שיש עוד בן אדם אחד בעולם שהכיר אותי כל כך מהר כמו שאת הכרת אותי את כבר יודעת הכל עלי.
    היא: באמת?  אתה זוכר שבכלל רצית לראות סרט?
    הוא: נכון, אבל לא חשבתי שיהיה לי כזה מזל לשבת במטוס ליד אישה מרתקת שכמוך.

     

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    פחד במה

    כאשר השתתפתי בקורס בתיאטרון האימפרוב, עשיתי משהו שדומה בתחושה לנסיעה ברכבת ההרים המפחידה בלונה פארק: רוצה אבל פוחדת. רציתי להתנסות בסוג כזה של אימפרוביזציה שברובה מילולית  וחשבתי שהקורס ילטש לי

    המשך קריאה