כאשר השתתפתי בקורס בתיאטרון האימפרוב, עשיתי משהו שדומה בתחושה לנסיעה ברכבת ההרים המפחידה בלונה פארק: רוצה אבל פוחדת. רציתי להתנסות בסוג כזה של אימפרוביזציה שברובה מילולית וחשבתי שהקורס ילטש לי את האומץ והיצירתיות ויתרום לשחרור מעכבות ובמקביל מאד חששתי. חשש שהמילים לא יעלו מהאוב, שיהיו מסיחים שיגרמו לי בלק אאוט, שאקלוט תגובות משתקות מהקהל.
בגדול, האלתור הוא המצאת היצירה תוך כדי ביצועה בלי טקסט וחלוקת תפקידים מראש. מקבלים מילה או משפט קצרצר מהקהל וזהו. אין לדעת מי מהקבוצה יעלה ראשון, מה הוא או היא יאמרו, מי יצטרף אליו ואיך השיחה תתפתח. מערכת היחסים בין הדמויות תתגלה תוך כדי הדיאלוגים וכך גם הסיפור עצמו. מה שאהבתי זה את ההסכמה. לא סותרים זה את זה, כל ההצעות טובות וצריך לדעת מתי לסיים כאשר השיא הוא פיק מפתיע.
לא ציפיתי שאדרש למחשבה ותגובה מהירים ממהירות הקול, ליכולת וורבלית גבוהה כל כך, לכישורי משחק ופנטומימה ובעיקר לא דמיינתי את השנינות והתעוזה של השותפים והשותפות: גיל 25 -30 היה סף הכניסה לקורס באופן טבעי. היו איתי עוד שלוש נשים בגילאי 40 – 55 ואני, שריחפתי גבוה מעליהם.
אני זוכרת שהתקשיתי עם עגת הנעורים שלהם. שהיתה הפסקה בה עמדנו במעגל והצוציקים החליפו חוויות על כל מיני סוגי סמים בשוק. בשושו שאלתי את טל שעמד לשמאלי: טל, על מה הם מדברים? והוא רכן אלי ממרום גובהו וענה: כשתגדלי תביני.
בסוף הקורס היה מופע סיום. לא הזמנתי את המשפחה, לא חברות – נאדה. יכולתי לדמיין את עצמי מקבלת בלק אאוט על הבמה אם אתקל במבטם ונמנעתי מראש. הפופיק רעד לי ורציתי לוותר על השתתפותי. יסתדרו מעולה בלעדי. שיתפתי את המורה שלי בחששות, והיא נתנה לי עצה שעבדה עבורי מצוין: את יכולה לוותר אבל אז מה השגת? ואת יכולה לעלות ראשונה ולגמור עם זה.
כך עשיתי.
מראש שיתפתי את הקבוצה בכוונה שלי, שרתי בלב "it's now or never", שינסתי את נשימתי ועליתי למרכז הבמה כאילו ירו אותי מקנה תותח במופע קסמים. לא זוכרת מה אמרתי אבל ברכתי ב"ברוך שפטרני".
נזכרתי בסיפור הזה בכנס הבינלאומי של מנחי ריו אביירטו בספרד שהתקיים בתחילת המלחמה. השתתפו בו 80 מנחים. ביום הראשון, בשעה הראשונה, ישבנו במעגל וגרסייאלה ביקשה שכל אחת ואחד יציגו את עצמם בשתי דקות, מה שדורש כמובן תמצות של מה שהכי משמעותי להציג וקילוגרמים של סבלנות: בסך הכל 160 דקות הקשבה (עם הפסקה). בתום 2 דקות פדרו היכה בתוף הג'מבה ורשות הדיבור עברה הלאה.
נזכרתי בעצה שקיבלתי באימפרוב'.
עם קצת פיק ברכיים התנדבתי ראשונה. כשהמיקרופון בידי, זינקתי למרכז הסטודיו הענק.
מודעת לעיניים התלויות עלי ולעובדה שאני עומדת להציג את עצמי באנגלית לקהל שרובו ככולו דובר ספרדית בלבד, הספקתי בשתי דקות בעזרת מתורגמנית:
- לומר בלי היסוס ובגאווה שאני מישראל אחרי שמישהי שאלה אותי בדחילו ורחימו האם אעיז לציין זאת כשאגיע לכנס.
- סיפרתי את תמצית הסיפור מהאימפרוב כרקע להחלטה שלי לעלות ראשונה על הבמה ולהציג את עצמי ראשונה.
- דפקתי השתחוויה מהתיאטרון וטפחתי לעצמי טפיחת עידוד גאה.