שלושה בעלי מקצוע צריכים להיות מוזמנים בדחיפות אלינו הביתה:
זגג, כי נכנסתי עם הראש לזגוגית הגדולה של דלת חדר העבודה שלי והיא הגיבה בהתנפצות; אינסטלטור שיפתור כבר את מקור הנזילות מהשירותים לשכנים שבצדק לא מפסיקים להתלונן, ואיש אלומיניום לתיקון רשת נגד יתושים שעושים עבודתם לרווייה מול הגוף העקוץ שלי.
בגלל שלא קורה עם זה כלום, בגלל שצריך לבדוק מי הכי מקצועי ולא חמדן, בגלל שלא בא לי לחכות להם בבית ולהיתקע שעות – שום דבר לא זז. הלוואי והיה מישהו שבודק/משווה/ בוחר/ מחכה בבית / מנקה ומוריד ממני את כל האבו ג'ארס הזה. הלוואי אבל אין כזה.
ואז – כיון שאני חולמת נפאל בימים ובלילות – בשפריץ של הבנה קלטתי שבעצם אני מוכרת לאו דווקא את "החומרה" של הטיול.
אני מוכרת את ההרגשה הנפלאה שהייתי רוצה לקבל בעצמי: שמפנקים אותי עם כל הפרטים הארגוניים שאני ש ו נ א ת לעשות,
את עצם העובדה שלוקחים אותי ביד ליעד שאולי בעצמי לא הייתי טסה אליו. אני מוכרת הסרת אחריות ושקט נפשי, התרגשות
לקראת היעד והחוויה. אני כבר רואה עצמי משוטטת בשבילי הכפרים, מקשקשת עם המקומיים ורוקדת עם המקומיות.
בעיקר אני רואה אותי יושבת עם לסת שמוטה מול נוף פסגות בראשיתי: בוהה, כותבת, חוזרת לצייר. לא אחראית על לוח הזמנים.
אה קיצר, אני מוכרת לנשים שחרור אמיתי מהיומיום האינטנסיבי שלהן ובלי טרחה. מן הסתם תצטרפנה נשים ששמעו עלי ונותנות בי
אמון כי כך הייתי אני עושה, ואמון זו בכלל איכות מרעננת במדינתנו.
כמו שאני כמהה לא לנקוף אצבע אני מבקשת שאת ואת ואת תהיינה המדויקות לטיול המיוחד הזה.
פה ושם ופה, אני נשאלת: מה קורה, בגילך את לא נרגעת? בינתיים לא. כאשר לא יתאים לי – אפסיק. ואז יהיה לי זמן להזמין מלא
אינסטלטורים, טכנאים, צבעים ולסיים לקרוא את "האדם מחפש משמעות" ואת ספרה של חוה אלברשטיין "סמטת כנען".
אמת בפרסום: כל התמונות אמיתיות ולא AI כי מימי הסו-שף שלי חיה ומצלמת הרבה בנפאל.
זו התוכנית המלאה
זה הקישור להשארת פרטים כדי שאחזור אלייך את התוכנית הייחודית המפורטת
