אני צריכה אותך בריאה" היא אמרה וקימטה את גבותיה בתנועה האופיינית לה. לא ראיתי מעולם גבות מלאות הבעה כמו שלה, כאלו שספוגות בהן תלונה ודאגה מתמדת. הן מרתקות וגם מטרידות אותי ורק כשהיא רוקדת הן מתיישרות ונרגעות.
Any how,
את זה היא שיתפה בסוף סשן של תנועה חופשית, סוג של מדיטציה תנועתית ארוכה בקצב משתנה, ללא תיבול בהנחיות שלי. בחרתי בסשן הזה כי הייתי צרודה וחלושס, בסיומה של שפעת.
איך היה לך?- שאלתי את הגבות.
היה משעמם.
וואלה, נגעה בפחד השני הכי גדול שלי- להיות בת אדם משעממת.
מה עבורך היה משעמם?
לא ממש משעמם אבל יותר מעניין כשאת בריאה.
הרבה יותר מעניין כשיש שינוי, כשאת נותנת הנחיות. זה עניין של אופי אני צריכה גיוון.
במה?
בחיים.
וכאן בסטודיו?
גם. תראי, זה היה נחמד אבל אני צריכה את הדיבורים שלך. שתגידי לי לאן להתכוונן, מה לעשות, את מציעה נושא לליבון דרך התנועה וזה טוב לי.
ת'אמת? שמחתי על גילוי הלב.
וגם על זה:
מרתה לפעמים מתקשה לעקוב אחר ההנחיות המילוליות שלי אם אינה קרובה אלי פיסית. זה לא היה כך לפני 16 שנים אבל אנחנו מזדקנות יחד וזה המצב כיום. חייכתי כשהודתה שהיה לה מאד נעים לא להיות דרוכה ולהשתחרר מהמאמץ להקשיב לי. רוב הזמן היא רקדה מחויכת וממוגנטת אל דמותה במראה. המסע התנועתי מדיטטיבי לתוך עצמה ריתק אותה ובסיומו הפציעה בה בהירות מפתיעה לגבי נושא שהתלבטה בו ארוכות.
מרתה לפעמים מתקשה לעקוב אחר ההנחיות המילוליות שלי אם אינה קרובה אלי פיסית. זה לא היה כך לפני 16 שנים אבל אנחנו מזדקנות יחד וזה המצב כיום. חייכתי כשהודתה שהיה לה מאד נעים לא להיות דרוכה ולהשתחרר מהמאמץ להקשיב לי. רוב הזמן היא רקדה מחויכת וממוגנטת אל דמותה במראה. המסע התנועתי מדיטטיבי לתוך עצמה ריתק אותה ובסיומו הפציעה בה בהירות מפתיעה לגבי נושא שהתלבטה בו ארוכות.
ככה זה, השעמום של האחת הוא המגדלור של האחרת.