הייתי מנחה ממש טריה כשרוברטו הגיע לשיעורים שלי. ידעתי שהוא פסיכיאטר ידוע שרקד כבר בילדותו בארגנטינה ריו אביירטו.
דונט אסק. ממש נלחצתי, כי מה אני צריכה שירעיף עלי את כל פסיכיאטריותו בעיני הרנטגן שלו. הרגשתי כמו חשופית רועדת ברוח.
אני זוכרת שהנחיתי פעם התנסות של נפילה רכה לרצפה וקימה נונשלנטית ממנה, כך לסירוגין, יענו אנחנו להקת בת שבע מינימום. לא יודעת מה חשבתי לעצמי אבל יותר הוא לא הופיע. גם אני כמעט לא.
כשנפגשנו אחרי 15 שנים היה מופתע מהגילוי שלי. צחקנו יחד ואז הוא לחש לי באוזן: פשוט הקצב שלך לא תאם לשלי.
נו שויין. רווח לי.
מאז אני תוהה מה עדיף: שיהיו לי פיסות מידע לא מאד חשובות על מי שבאות.ים לרקוד, או שעדיף שיהיו עבורי כדף חלק והמידע יגיע בהמשך, למעט פרטים חיוניים.
או שלא.
אבל אם מישהי היא אומנית בינלאומית, אחרת באה מצמרת תחומי הבריאות והחינוך הגופני, זו מדברת סנסקריט שוטפת וזו מתרגמת עבורנו שירים מפרסית, זה נחמד לדעת ואולי לנצל לטובתנו, לא?
.