רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    מה שהלב בחר

    בסוף השיעור, אחרי שהסטודיו התרוקן אבל אנרגית הקירבה עוד שהתה באויר, היא ניגשה אלי עם שני הבלטים המציקים בעמוד השדרה, עם הקרע בכתף, השומן העודף לדעתה, היופי שדהה (גם לדעתה המאד פרטית) – כל התכולה הזו וחיוך ענק בעיניה הפעורות לרווחה ובנשיפה אחת ארוכה אמרה:
    "את לא מבינה בכלל מה זה עושה לי הריו אברטו הזה. (היא עוד בשלב המוכר שהשם משתבש בפה). שתדעי, ששנים חיכיתי בדיוק לזה. לא ידעתי אפילו למה בדיוק אני מחכה. ידעתי שאני כמהה לתנועה, שהלב שלי יוצא אליה ושהכי נמאס לי מכל העצות של "תשמרי על עצמך, תנוחי ואל תזוזי".
    אקסקיוז מי?!? מי אתם שתדעו מה טוב בשבילי? ושתדעי שחיפשתי מדיטציה בתנועה ואת לא מופיעה ראשונה בדירוג."
    טוב זה בגלל שהשיווק שלי בגוגל הוא דרק. אז איך בכל זאת בחרת בריו אביירטו מכל האפשרויות?
    "לא יודעת, הלב בחר ואני כאן. מצידי לתמידדדד."

    ברור שהפכתי לשלולית. אבל דבריה גם הזכירו לי משהו שאני יודעת על עצמי: אם במשך כל השבוע אני מחכה בכיליון גוף ולב למפגש הבא, סימן שאני במקום המאד נכון לי. לא שאני מכריחה את עצמי כי הבטחתי, כי צריכה, כי שילמתי, כי לא רוצה לאכזב, כי כי כי.
    וגם – שאני אוהבת קבוצות לייב. אני זקוקה למבט הישיר בעיניים. אני זקוקה להיות לחוד לפעמים אבל לחוש עטופה מסביב.
    אני זקוקה לעוד א.נשים לצידי ואיתי כדי לרקוד, להשתטות עד כלות, לצחוק, להתרגש, לשתף, לשתוק.
    רוצה יחד.

     

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    כן או לא?

    הייתי מנחה ממש טריה כשרוברטו הגיע לשיעורים שלי. ידעתי שהוא פסיכיאטר ידוע שרקד כבר בילדותו בארגנטינה ריו אביירטו. דונט אסק. ממש נלחצתי, כי מה אני

    המשך קריאה

    שעמום

    אני צריכה אותך בריאה" היא אמרה וקימטה את גבותיה בתנועה האופיינית לה. לא ראיתי מעולם גבות מלאות הבעה כמו שלה, כאלו שספוגות בהן תלונה ודאגה

    המשך קריאה

    על רגל אחת

    אחרי הרבה זמן אני מצליחה לעמוד על רגל אחת בלי למעוד. בלי לייסר את עצמי שאני לא בכושר. ששמנתי, שנחלשתי, שאני לא מצליחה להחזיק את

    המשך קריאה