למה לי כיתות אומן?

קבעתי עם עצמי פגישה ושאלתי אותי למה אני יוזמת את כיתות האומן עם רקדניות-יוצרות מהשורה הראשונה. מה מניע אותי ולמה אני מקשיבה לאיתותי הבטן שלי.
אחרי שהבנתי פלוס-מינוס, זה מה שאמרתי לרננה רז בפתיחת הסדנה:

1. קודם כל הסדנה היא בשבילי.
אני עוקבת אחרייך ללא לאות: מופעים, סרטונים וראיונות אבל אם הייתי מזמינה אותך לכוס קפה סביר להניח שלא היה לך זמן עבורי כאישה העסוקה שאת. לכן אני ממציאה לי קבוצה כי זה תירוץ טוב, מה עוד שאני יודעת שאת אוהבת ללמד ויש כאן נבחרת שאוהבת ללמוד עוד קצת על עצמן דרך הגוף, דרך התנועה.

2. אני תמיד סקרנית לשמוע איך הכל התחיל.
איך מישהי או מישהו יודע שיש בו תשוקה לנושא או תחום מסוים, דבק בדרך גם אם היא פתלתלה. מהם כוחות הנפש, מי היה שם ללוות או לעצור, על מי אפשר היה לסמוך. מלא שאלות.
סקרנית, אמרתי?

3. שתדעי שיש כאן נשים שרקדו בילדותן ולא הפכו לרקדניות אבל אוהבות וכמהות לרקוד ועדיין הריקוד הוא כלי ביטוי, גילוי וריפוי עבורן מה עוד שבגיל מבוגר זה בכלל נס מופלא.

4. לצפות בך רוקדת על הבמה, אפילו אם זה משורה ארבע כמו במנוי המחול שלי, זה לא אותו דבר כמו לרקוד איתך, לשלוק ממך השראה, לצפות בסולו ממרחק נגיעה, להיות עדה לצעקות שאת מחלצת חופשי חופשי, לנשיפות, למימיקות הפנים, לזיעה, לצחוק.
לשוחח ולהכיר אותך זה פשוט תענוג צרוף.
ככה אמרתי לה. אם יצא קצת חנפני אז במובן הטוב, נכון? התכוונתי לכל מילה.

תודה מקרב לב לכל מי שהביעו אמון והשתתפו בשתי הסדנאות.

סולו של רננה

כך נראינו – סרטון 

  *  * 

אהבת את המאמר ?    

שיתוף ב facebook
שתף בפייסבק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים