חמש סיבות למה לרקוד ריקוד חופשי ובחסות החשיכה:
1. מענה על הצורך לרקוד בנפרדות, ללא אינטראקציות עם אחרים וללא השפעה מהם.
2. הרצון לרקוד ללא הנחיות וללא הכוונה לתהליך התפתחותי כפי שמתקיים בקבוצות הקבועות ובסדנאות.
3. ביישנות. לא להיות מושא למבטם של אחרים בקבוצה ולצורך זה החשיכה היא מקום מפלט נעים.
4. שחרור מעכבות, מדימוי נמוך וביקורת עצמית והתמסרות מדיטטיבית של הגוף והמיינד.
5. אפשור של הרפתקה תנועתית שונה ומיוחדת בסטודיו מוחשך לעומת בזה המואר שבו הריקוד גלוי וחשוף.
יש במפגשים אלה הזמנה להתכנסות פנימה. לבחינה של תחושות, רגשות, זיכרונות, אסוציאציות – כל מה שהתנועה
והמוזיקה מעוררות, מלבות ומאווררות, עם רצון לגעת באנונימיות.
גם בשיעורים הרגילים משובצת התנועה החופשית הלא מונחית, אלא שכאן כל 90 הדקות מוקדשות לו.
ריקוד חופשי בחשיכה הוא מפגש מרהיב של גוף – נפש – רוח.
אפשר לגשת לאליו בשני רבדים:
האחד, לאפשר לתנועה לזרום בפשטות עם המוזיקה המשתנה.
לנוע עם גלי הקצב המתגלים בהדרגה: מהאיטי- למתון- לקצבי- לאקסטטי ושוב מתון- איטי עד להרפיה ושקט.
להתנועע כמצוות הדחף העולה מהגוף:
להימתח, להתכרבל, להתקער, להתקמר, להסתחרר, להתגלגל, לרחף, לנוע באיטיות מוגזמת גם אם הקצב
מהיר.
אפשר להתחיל מהרצפה משכיבה או מישיבה ואפשר מעמידה.
ניתן להישען על קיר ובהדרגה להיפרד ממנו .
להתנועע במקום אחד או להשתמש בכל המרחב.
הרובד השני: להוסיף על כל האמור לעיל יתר תשומת לב לניואנסים עדינים.
* לחדד אוזניים לקראת הצלילים. לשים לב בנעימה מסוימת לכלי הנגינה המשתתפים במכלול.
לקולות גבוהים או נמוכים. למילים מסוימות גם אם אינן מובנות.
לאתגר שיש בתנועה למשמע מוזיקה שאינה מוכרת או אהודה שמא טמונה בה הפתעה נעימה.
אם יש קטע מוזיקלי איטי – להאט את התנועה, הרבה יותר מהקצב הטבעי לנו.
* לשים לב לתחושות בגוף: היכן מתוח או כואב. מומלץ לא לוותר למקומות כאלה ולהניע אותם.
לעומתם סביר להניח שיש גם מקומות שקטים, לא מציקים. כאלה שלא מושכים את תשומת הלב.
נתגמל אותם בתנועה.
אם פוגשים עצלות – לקבל אותה. לא להאיץ בעצמנו.
* לשים לב לרגשות שעולים. לא להדוף אף רגש משום סוג.
רגשות באים וחולפים בתנאי שאנחנו לא אוחזים בהם בעיקשות לאורך שנים, כמו למשל רגש של טינה.
ניתן ביטוי תנועתי וקולי למנעד הרחב שלהם.
* זו הזמנה למגע – כשיתאים, נאפשר לעצמנו תוך כדי תנועה להעניק לעצמנו מגע מסוגים שונים:
ללטף בעדינות, למשוך משיכות מכחול ארוכות ונוכחות, לעסות (גם את הפנים והקרקפת), לגרד, לתופף על
מקומות שונים בגוף (קוראים לזה תיגוף), ועוד כיד הרצון.
* קול – אם בסטודיו לפעמים קשה להוציא קול כי אנחנו לא לבד, כעת זו ההזדמנות פז.
ייתכן שיש לכם מושג כמה זה מאוורר, משחרר, מקל על מועקה וכאב, ואם לא – שווה להתנסות.
אפשר להיאנח מקרב לב, ללחוש, לכחכח, לשאוג, להפריח מילים גסות – הכל מותר!
* הרפיה – להסכים להרפות זו מיומנות בפני עצמה. ניקח לעצמנו כמה דקות.
אפשר לשבת או לשכב על המזרון בנינוחות. לחוש את החלק האחורי של הגוף נושק למזרון או למשענת של הכיסא.
אני ממליצה לשכב על הגב בפישוק איברים נינוח ככל האפשר. להתארגן כך ששום דבר לא יציק.
לנשום עמוקות. בכל נשיפה יש להרפות עוד טיפה אחיזה תוך כדי סקירה של הגוף לאורכו ולרוחבו.
אם מתאים, אפשר לשחזר את המפגש עם עצמך ולסמן מה עלה.
ואם ממש מתאים לחלוק איתי- אשמח. אני כאן.
עד שתחלוף הקורונה מהעולם אנחנו מתאימים עצמנו להנחיות ולכן הסטודיו גדול במיוחד והקבוצה מצומצמת (עד 12 משתתפים/ות).
זו הסיבה שמומלץ להזדרז ולהרשם מראש כאן
בשבוע האחרון של כל חודש בימי ראשון ובימי חמישי פעמיים בחודש.
