מתוך הידע, הניסיון והמשובים החמים שהצטברו במשך השנים מוצעות כאן התנסויות לעבודה פרטנית ובזוגות, בבית, בחצר.
הן טיפה בים האפשרויות ומיועדות למי שאוהבות/ים לרקוד בהנאה, ללא יומרה וחובת ההוכחה.
זו גם הזמנה למנחי קבוצות בתחומי ידע שונים לעשות בהם שימוש.

המלצה מקדימה: לרקוד עם ולמרות הכאב.
להתחבר לתנועה בעדינות, לא למהר: לחוש בגוף איך והיכן היא מתעוררת בהדרגה מבפנים ואז מראה פניה החוצה.
אפשר בישיבה או בשכיבה והעיקר- במידת היכולת המוגבלת.
להיצמד למינון ולקצב שמתאימים, לקחת הפוגות כשצריך לנוח, לא לתת למוזיקה לכפות את הקצב שלה אם זה לא מתאים.
לשים לב שהרבה פעמים אפשר באותו קטע מוזיקלי למצוא שני סוגי קצב.
לא לוותר למקום הכואב שאוטומטית מכווץ את הגוף, גם אם הוא עיקש.

אפשר לפנות אלי עם בקשה להמלצה על מוזיקה.

הכנה לפני שמתחילים:

  • ללבוש לבוש נוח לתנועה, להסיר תכשיטים כבדים ולרקוד יחפים.
    למי שיש בעיה אורתופדית מומלץ לרקוד עם נעלי ריקוד קלות וגמישות, לא נעלי התעמלות.
    חשוב לאפשר לכל הגוף להתנועע, גם למקומות הנידחים…
  • שימוש במרחב מאוורר ונוח לתנועה: במרפסת / בגינה / בסלון שאין בו מכשולים.
  • המלצה לוהטת: להשמיע מוזיקה שאוהבים שתתמוך בתרגילים ותעסה את שריר החיוניות והשמחה.
  • להקצות לריקוד זמן.
    זמן לחימום, להנאה, לעיכול, להרפיה. עדיף התנסות אחת באורך מלא מאשר כמה דחוקות ודחוסות.
  • להזמין את מי שאוהבים לריקוד משותף!

התנסות 1

עמידת המוצא: רגליים בפישוק ברוחב האגן כאשר כפות הרגליים מקבילות והבהונות מופנות קדימה.
הברכיים רכות, לא נעולות.
תשומת הלב נתונה לפנים: להרחקת הלסתות זו מזו, ליישור הגבות, להרפיית שרירי הפנים.
השתמשו בחוש השמיעה כדי להקשיב לנשימה: לרחש האויר הזורם דרך הנחיריים והפה.
אם מתאים, אפשר ל לבלוע רוק, לכחכח, להשתעל.
לשאוף שאיפה ארוכה ולמתוח את האצבעות, כולל את "קרומי הברווז" ביניהן. להישאר באחזקה
של השאיפה ככל שניתן. לשים לב לתחושת עקצוץ בכפות הידיים. במקביל לשים לב לתחושות שנוכחות
בפריפריה של שאר הגוף.

שחרור מתח שרירי ומנטאלי

כעת השוס: לקפוץ את האגרופים חזק חזק עד שפרקי האצבעות ילבינו ולנשוף החוצה עם קול של
פו מתמשך או ססססס עד שהטבור נדבק לנקודה מקבילה מאחור.
בהדרגה ממש אטית – מילימטר אחר מילימטר – להרפות את האצבעות ולהחזיר את כף היד לגודלה הרגיל
וכך את הנשימה הטבעית לסדרה.
שוב לשים לב לתחושות החולפות בגוף רחוק ממוקד ההרפיה (במקרה זה- האצבעות) למשל מה קורה בפנים,
בכתפיים, בשכמות, בזרועות ובשאר המקומות.
יש לחזור על התרגיל כמה פעמים.
אח"כ ניתן לשחרר את כפות הידיים, לאפשר לפרקי האצבעות לנוע החופשיות. להניע את מפרקי כפות הידיים, להוסיף
תנועה למרפקים /לכתפיים / לשכמות . להניע את כל הגוף בהדרגה ובעדינות כפי שמתאים לנו ברגע זה.
להזכיר לעצמנו לשאוף ולנשוף תוך כדי תנועה.

אם עולה רגש עז שמתבקש להתאוורר החוצה כמו פחד, זעם וכד'- ניתן לדמות אותו טמון בתוך האגרוף,
למחוץ אותו, להדק חזק ואז לשחררו: 1. בבת אחת 2. לאט, כמו בהסבר.
תנו לעצמכן/ם או למטופל/ת לשהות בין שתי האופציות.

אופציה נוספת, לבחור מראש נושא שמטריד אותנו, דילמה שמעסיקה, עניין לא גמור, ואותו לטמון באגרופים.
ההמשך כמו בהסבר למעלה.  

התנסות 2

  • להתנועע כאשר הזרועות מתוות תנועות קוויות, נחושות וחותכות את האויר ממרכז הגוף החוצה וחזרה. כך לכל הכיוונים.
    לשים לב לתחושות העולות בגוף.
  • כנ"ל כאשר התנועות קשתיות, עגולות וזורמות. שוב לשים לב לתחושות העולות בגוף.

לבדוק מה יותר מתאים ונעים ברגע זה. שימו לב אם עולות אסוציאציות של דפוסי התנהגות מוכרים.
לסיום, מזגו את שני סוגי התנועה לריקוד אחד.

התנסות 3 – איטריית ספגטי


כדי להעמיק את איכות התנועה מאד כיף להשתמש בדימויים. נהרין עושה זאת בשפת הגאגא שלו.
הכי אני אוהבת את הדימוי של אטריית ספגטי מבושלת שגולשת מהמסננת ומקבלת חיות תנועתית
נוזלית משלה. לאסוף אותה מהרצפה זה פחות כיף.
נסו להפיח תנועה כזו בגוף תוך התבוננות באחת הרקדניות האהובות עלי – Ana Lee Evans .
בדקתי: אין לה חוליות, עצמות ובכללי- זוויות בגוף. לרוב היא לובשת לבוש רחב ומרושל, אבל אני
בטוחה שגם עם שריון קשקשים היא מסוגלת להתנועע כך.

התנסות 4 – טראנס  

טראנס הוא ריקוד עתיק, פולחני וריפויי שחוצה תרבויות.
לצלילי מוזיקה אינטנסיבית מעלה הריקוד את רמת האנרגיה בגוף עד לאקסטזה, עד לשיא.
בסיומו מומלץ לשכב על הגב כשהזרועות בצידי הגוף, במנוחה מלאה.

רוצים שקט ממחשבות? מעניינים טורדניים? רוצים שחרור ממתח שרירי? – נסו לרקוד טראנס.
זו הזמנה להתייחס לסוג זה של ריקוד כמו אל מדיטציה, מדיטציה תנועתית.
לרקוד בלי לתכנן את התנועות והצעדים, בלי השגחה וביקורת, בלי שליטה, בלי אחיזה.
לשקשק ולשחרר את כל הגוף, כולל את הפנים, הלחיים, השיער. לנענע את כל הנוזלים ולדמיין את האיברים הפנימיים
נהדפים בעליצות מדופן לדופן של מעטפת הגוף.
להניע את הגוף מבדל ציפורן הרגל עד ציצית שיער הראש.
לשחרר את הקול המבקש לצאת החוצה. אתם לבד. אין קהל.

מומלץ לעצום עיניים ולפקוח אותן לסירוגין ולשים לב להבדל: מתי נעים יותר, מתי משוחרר יותר.

אם מופיעה עייפות אין צריך להתרוצץ. אפשר לרקוד כשהרגליים נטועות במקום ושאר הגוף מתנועע. אפשר אפילו בשכיבה. יהיה מעניין.

הקדישו לטראנס מינימום עשר דקות לבחון את השפעתו.

מוזיקה מתאימה לטעמי האישי:
תופים safri duo ; מוסיקה צוענית מוטרפת ; טראנס מועדונים  ; מוזיקת דיג'ירידו
tribal dance sunrise
אמיר יעקובי
brent lewis.

התנסות 5
כאשר עוברת עלינו תקופה פריכה של חולשה או משבר, כשאנחנו מתנדנדים בין אופטימיות לפסימיות והמצב הרגשי
מקרין על הגוף, ולהיפך – הגוף המוחלש משפיע על מצב רוחנו – נדמה שרק רגל אחת נושאת את כל כובד משקלנו.
אם יש לנו מזל ויש מי שנמצא לצידנו, בקשה ברורה שלנו כיצד אנחנו רוצים שיהיו איתנו, תקל על הושטת העזרה
והתמיכה כדי שנמשיך בתנועת החיים המשתנה.
כך זה מתרגם לתנועה ונראה בסטודיו:

https://www.youtube.com/shorts/PEmvKPYSoeE

התנסות 6
אם קצב החיים המהיר שלנו מכביד, אם אנחנו "רצים" ממטלה למטלה, עמוסי משימות בתוך הטירוף של היום יום
וכך לאורך זמן- לפעמיים שנים – אפשר להעניק לעצמנו את ההתנסות הבאה:
בעזרת קטע מוזיקלי (של מינימום 10 דקות) למשוך את התנועות שתהיינה ארוכות, להאט מאד את הקצב כך שיהיה
שונה מהקצב הטבעי שלנו עד שתחושת נינוחות ורגיעה תתפוס מקומה בגוף.
זה קל יחסית אם המוזיקה היא אטית אבל ההתנסות משמעותית יותר כאשר המוזיקה תוססת. למרות היותה כזו
(כמו קצב החיים הסוער) נתנגד לה, נתנועע באטיות ולא נאפשר לה לכפות עצמה עלינו.
אולי תעלה תובנה מעניינת. שווה לנסות, זה כיף גדול.

הרפיה, מתאימה אחרי סשן שלם בתנועה
(חומר למחשבה גם למנחי קבוצות מתחומי תוכן מילוליים)

לקראת סיומו של כל מפגש ריו אביירטו, אחרי סשן רציף של תנועה בקצב משתנה (לרוב של כ- 75 דקות),
ההרפיה מעניקה הזדמנות להתכנסות פנימה. זהו פסק זמן לאפשר לגוף הפיזי שרקד לשקוט. לשרירים לנוח,
לנשימה לחזור לקצב הטבעי שלה ולמיינד לעכל את החוויה המלאה.
שלב ההתארגנות לקראת מנוחה מלאה הוא הפסקת כל "הסידורים" ומעבר מתנועות שעוזרות להיפרד ממה שהיה כרגע
לשכיבה שקטה על הגב. הזרועות מונחות לצידי הגוף ופנים כפות הידיים מופנה לתקרה כדי שבית החזה ייפתח לרווחה.
יש לשים לב שהראש מונח מול המפשעה, הסנטר מחובר בחוט דמיוני שקוף אל מרכז בית החזה וכך חוליות העורף מתרחקות
זו מזו ומקלות על כאב. הכתפיים מרוחקות מהאוזניים והגוף ממורכז. הנשימה טבעית ואט אט המתח מתפוגג.

המנוחה  מאפשרת  להעניק תשומת לב לתחושות גוף, רגשות, תובנות, זיכרונות. אולי נהיה עדים במפתיע למופע של צבעים,
מילים או שברי משפטים שעולים (במים זה חזק!). אפשר להפנות זרקור למה שהיה משמעותי מהרגע שנכנסנו לסטודיו, פגשנו
את השותפות/ים למרחב, מהדקה בה הבשילה תנועה פנימית לחיצונית ועד לרגע הנוכח בו אנחנו שוכבים על הגב במנוחה
מוחלטת, ללא תזוזה.

אפשר לשים לב מה היה משמעותי בתהליך שעברנו הן באופן אישי והן כקבוצה.
או שלא. אולי להרפות גם מההתבוננות זו.
ה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *