סיפור מהסטודיו: שונאת – אוהבת

אנחנו רוקדות לצלילי שיר עבר מוכר ועליז. "אני שונאת שונאת שונאת את השפה הגרמנית!" היא ממלמלת לעצמה בעודה ממשיכה לרקוד. גופה מתקשח, ותנועות ידיה נחרצות ונעשות תוקפניות וכועסות. צחוקה מלווה את האמירה הרצינית. הצחוק בגלל הקצב הסוחף של השיר המוכר שהיה להיט בזמנו והרצינות בגלל ההיסטוריה והסיפור המשפחתי. הניגודיות הזו משעשעת ומטלטלת אותה. אני מהופנטת […]

ערך החיקוי בתנועה במעגל

דמיינו לעצמכם מעגל של רוקדים. הם אינם רקדנים אלא פשוט אנשים שאוהבים לרקוד. מלבד המנחה אין מי שיודע איזו מוזיקה תושמע עוד דקה: מה היא תכתיב, מה היא תדרבן, מה היא תעצור, מה יהיה הקצב שלה, איזה ז'אנר מוזיקלי היא מייצגת, האם תקלע לטעם האישי או לא ומה תהיה תרומתה האנרגטית למעגל. מישהו מתחיל להתנועע. […]

סליחה ספונטנית

הגעתי לכנס יומיים לפניה וידעתי בבירור שאפגוש בה. היה לי זמן לחשוב על הפגישה הבלתי נמנעת אחרי שנים של טינה וריחוק.  לא רציתי להימנע ממנה. לא תכננתי מה אגיד לה כשנתראה. לא עלה בדעתי לבקש סליחה. זה פשוט קרה.  פתח המבואה לאולם היה רחב. היא הגיעה מאור השמש ואני עמדתי בפנים, באפלולית נעימה. באתי לקראתה, הושטתי […]