למה ריטריט לנשים נקרא "קייטנה"?
הדבר היה ככה: קבוצת נשים נהגה לרקוד במהלך כל השנה ובום – לפני יולי התקבלה הנחתה: יש לפנות את הסטודיו לטובת קייטנות הילדים. המשפט המתריס "אז בואו נעשה גם לנו קייטנה!" החל לחזור על עצמו, מלווה בניצוצות בעיניים ובהתלהבות נמרצת. המילה "קייטנה" העלתה אסוציאציות של קיץ, קלילות, חופש, כייף, ריח של כלור בבריכה, מדריך חתיך […]
לרקוד- לצרוח- להתפלל במים
י יומולדת עגול מאד ואין לי אף תמונה של תנועה בסלון הביתי. איך קרה?!? זוועות! עם טונות אופטימיות נסעתי לצלם הבית האגדי של להקת בת שבע- Gadi Dagon, לא פחות. אחרי שסיימתי להתעלף, גם מהיופי של הצילומים שנשקפו מכל קירות הדירה וגם מהמחירים (שמגיעים לו, אין ויכוח), החלטתי שאם אין אני לי מי לי […]
מה הקשר בין דימוי גוף לעיתונאי מסמורטט?
השנה היא שנת טרפפו לספירה, אני ממששת עדיין את עתידי המקצועי והשיעור הוא הראשון בקורס פרסום ויחסי ציבור עם גדעון רייכר. שורות שורות יישובים התלמידים במקומותיהם מול הבמה ומחכים לבוא המרצה. בקיר השמאלי מאחור, יש דלת כניסה נוספת לאולם ודרכה נכנסת דמות גבר. היא כפופה, הליכתה גמלונית, כתפיה שמוטות, ראשה מוטה הצידה, עיניה בוחשות ברצפה, […]
מה שהלב בחר
בסוף השיעור, אחרי שהסטודיו התרוקן אבל אנרגית הקירבה עוד שהתה באויר, היא ניגשה אלי עם שני הבלטים המציקים בעמוד השדרה, עם הקרע בכתף, השומן העודף לדעתה, היופי שדהה (גם לדעתה המאד פרטית) – כל התכולה הזו וחיוך ענק בעיניה הפעורות לרווחה ובנשיפה אחת ארוכה אמרה: "את לא מבינה בכלל מה זה עושה לי הריו אברטו […]
כיתת אמן בתנועה ואלתור
"כיתת אמן" הוא מושג הלקוח מעולם אומנויות הבמה ובו מארחים אמן בעל שם בתחומו לסדנה פעילה, בדרך כלל מתחומי התיאטרון והמוסיקה ובמסגרת אקדמית. למיזם פרטי זה מוזמנות/ים מומחות/ים מצמרת תחום המחול, התנועה והאלתור. איך הבשיל הרעיון של כיתות אמן בתנועה ואלתור? הרבה פעמים אחרי מופע מחול, אחרי ההדרנים וההשתחוויות העמוקות, המסך שיורד ועולה ומתעצל לרדת […]
סחרחורת של אהבה במים
+ מרוב התרגשות או מחשש לאחר לסדנה (בכלאופן נסיעה מחולון ורשל"צ עד רישפון), הן הקדימו בחצי שעה. האחת שכחה את המעיל, השניה את בגד הים והשלישית- כפכפים. "קר לנו ואנחנו מתות לקפה, יש כאן בית קפה קרוב, אולי צרכניה?" "מה צרכניה עכשיו, בואו אכין לכן תה צמחים מתובל באהבה מגינת הבריכה". התגודדנו בפינת ההסבה ליד […]
נערת גומי
אמש נכנסה לסטודיו נערת גומי.כבר בשיחת הטלפון ציינה שהיא שלוש שנים בארץ, דוברת עברית צולעת אבל בברזיל רקדה ריו אביירטו רוב חייה כך שהשפה שגורה בגופה ובנשמתה ואין צורך להסביר דבר.כאשר הציגה את עצמה, העיפה מבט מהיר על הסטודיו קטן המימדים כמוה, ומיד ניכר בה שהגיעה הביתה. היא רקדה בגמישות מפתיעה, פיתלה את גופה לכל […]
סיפור מהסטודיו: שונאת – אוהבת
אנחנו רוקדות לצלילי שיר עבר מוכר ועליז. "אני שונאת שונאת שונאת את השפה הגרמנית!" היא ממלמלת לעצמה בעודה ממשיכה לרקוד. גופה מתקשח, ותנועות ידיה נחרצות ונעשות תוקפניות וכועסות. צחוקה מלווה את האמירה הרצינית. הצחוק בגלל הקצב הסוחף של השיר המוכר שהיה להיט בזמנו והרצינות בגלל ההיסטוריה והסיפור המשפחתי. הניגודיות הזו משעשעת ומטלטלת אותה. אני מהופנטת […]
קייטנה לנשים רוקדות – נפלת על הראש?!?
הדבר היה ככה: קבוצת נשים רוקדת במהלך כל השנה ובום – לפני כל חופשת קיץ מקבלת הנחתה: מודיעים מהמתנ"ס שאנחנו צריכות לפנות את הסטודיו לטובת קייטנות הילדים. המשפט המתריס "בואו נעשה גם לנו קייטנה!" החל לחזור על עצמו, מלווה בניצוצות בעיניים ובהתלהבות נמרצת. המילה "קייטנה" העלתה אסוציאציות של קיץ, קלילות, חופש, כייף, ריח של כלור […]
נשים רוקדות ניסים
הן נכנסות לסטודיו אחת אחת או בצמדים שנפגשו זה עתה במבואה. התרגשות ניכרת בקילוח המילים ובשיתוף של "מה נשמע" כאילו לא התראו יובלות. כאילו. כולו עבר שבוע. שבעה ימים. 168 שעות. הן התחילו בגלל הריקוד ונשארו בזכות הקבוצה. הן אחרי צבא ולידות: גדולות וקטנות, עבות ודקות, עגולות וחדות, פטפטניות ושותקות, בהירות וכהות, פושרות וקפואות, חברותיות […]
