נערת גומי
אמש נכנסה לסטודיו נערת גומי.כבר בשיחת הטלפון ציינה שהיא שלוש שנים בארץ, דוברת עברית צולעת אבל בברזיל רקדה ריו אביירטו רוב חייה כך שהשפה שגורה
מונחים כאן רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי.
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעתים על התפר בין בלוג למאמר, לעתים רציניים ולעתים מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.
אמש נכנסה לסטודיו נערת גומי.כבר בשיחת הטלפון ציינה שהיא שלוש שנים בארץ, דוברת עברית צולעת אבל בברזיל רקדה ריו אביירטו רוב חייה כך שהשפה שגורה
אין לכם מושג כמה עשרות פעמים מדפדפים ומגלגלים באי הפסטיבל, (כולל אני) את התכניה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, ממשבצת למשבצת. הם בוחרים מתוך שלל הסדנאות
ישנן כמה זוטות שמעסיקות אותי כאשר אני מתבקשת להעביר סדנה משפחתית במים: אלף, למרות היוזמה הברוכה האם יש בכל זאת מי מהמשתתפות שמסתייגות
יומולדת 60 ואין לי אף תמונה של תנועה בסלון הביתי. איך קרה?!? זוועות. עם טונות אופטימיות נסעתי Gadi Dagon – לא פחות. צלם הבית של להקת בת
תקשיבי, מכרתי כמעט את כל הכרטיסים, האולם מפוצץ! כך אמרה לי עמיתה בתפקיד מקביל לשלי, 21 שנים ago.שתינו רכזות תרבות ומפיקות אירועים במתנסים שתהום גיא
אנחנו רוקדות לצלילי שיר עבר מוכר ועליז. "אני שונאת שונאת שונאת את השפה הגרמנית!" היא ממלמלת לעצמה בעודה ממשיכה לרקוד. גופה מתקשח, ותנועות ידיה נחרצות