דיסקים- אאוט, זיכרונות – אין
כאשר אני מחליטה להיפטר מ 500 הדיסקים שליוו אותי שנים רבות, אני מבינה שלמרות שמזמן עברתי לטכנולוגיה מתקדמת עדיין קשה לי להיפרד מהם. אני סוקרת
מונחים כאן רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי.
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעתים על התפר בין בלוג למאמר, לעתים רציניים ולעתים מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.
כאשר אני מחליטה להיפטר מ 500 הדיסקים שליוו אותי שנים רבות, אני מבינה שלמרות שמזמן עברתי לטכנולוגיה מתקדמת עדיין קשה לי להיפרד מהם. אני סוקרת
ברגע שגללתי את הפרסום של הסדנה ונתקלתי ב"העתק הדבק" של טכסט שלי, נוצר במרכז הבטן שלי, סביב הטבור, פלונטר וכאב מוחץ שלא עבר במשך
ההיכרות הבתולית שלי עם שירת מנטרות היתה ב- 2004. סיימתי את מסלול ההכשרה של ריו אביירטו בארץ ונסעתי להשתלם בקורס האינטנסיבי במרכז הבינלאומי בבואנוס איירס.
שעה וחצי. זו הייתה מסגרת הזמן שהוקצבה לשלושה רכזים להציג את תחומי הפעילות שלהם במתנ"ס כדי להרשים את מקבל ההחלטות מטעם העירייה ולקבל אישור לתקציב:
אתמול בזמן השלאף שטונדה חלמתי שיש לי קורונה. איך אני יודעת? כי השתעלתי. השתעלתי עד שכשכש לי הזנב. אני חוץ מהשתנקות של הקדמת קנה לוושט-
פרוש כאן מפגש (שאינו קשור לסטודיו ולקליניקה) מטלטל במיוחד שרומז על טיול שאינו מפנק וקל אבל חשוב ומרתק מאין כמותו. הוא מתואר בלשון זכר כי