"יהיו שם א.נשים עם צרכים מיוחדים שהם בעלי כישורים באומנויות" – זה מה שאביה אמרה לי כאשר ביקשה שאנחה סדנה במסגרת העמותה שהקימה. כיון שזו אביה שמכירה את ריו אביירטו שנים ולכן סביר להניח שהיא מבינה מה היא מבקשת עבורם וכיון שאני דובי כן-כן – לא היססתי שניה.
רק חצי שעה, הוסיפה. זה די להם.
סבבה. מה שיהיה הוא שיהיה, עניתי. לא בורחת ולא מורחת.
סבבה. מה שיהיה הוא שיהיה, עניתי. לא בורחת ולא מורחת.
כשאת מוזמנת לסדנה כזו בפארק הירקון, יש לך מושג זירו. אין לדעת מי יגיעו וכמה יגיעו, באיזה צרכים מיוחדים עסקינן, מה הגילאים, איזו מוזיקה תתאים להם, האם ישתפו פעולה, האם מתאים להם מגע, מה הקצב שלהם. איך את מגשרת בין פערים צפויים ביניהם. וואיי וואיי, רב הסמוי על הנגלה ועוד לא התחלתי עם החששות הטכניים שלי לגבי עוצמת ההגברה במרחב פתוח לאוויר העולם ששיתף פעולה והייטיב איתנו מאד באותו יום נאה.
והם? כאילו נולדו לריו אביירטו. היתה שמחה והשתטות, קולות שהמריאו אל- על בלי עכבות וגם סימני התרגשות רמים.
והם? כאילו נולדו לריו אביירטו. היתה שמחה והשתטות, קולות שהמריאו אל- על בלי עכבות וגם סימני התרגשות רמים.
בסרטונים תראו את יחיאל שצחק כל הזמן ורקד כאחוז תזזית במרכז; את משה (עם קמצים) הבלונדינית שענטזה בחינניות מה עוד שהיא רגילה להופיע וציירת מחוננת; את דר הזמר עם דיקציה חבל"ז (זה עם הכובע) שתיקן אותי כששרתי את "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי" וגם את ניר שהוא חרש ואילם והביאו במיוחד עבורו מתורגמנית לשפת הסימנים.
אה קיצר, היה כל כך נפלא שהיה מאד קשה להתנתק. התמימות שלהם, הכנות הצולבת לפעמים, החיבור, הדאגה זה לזו ולהיפך- שבו את ליבנו. חצי השעה פגה מזמן כאשר מצאנו את עצמנו במעגל סיום, אחוזים בדבק סופרגלו של עליצות, שירה, וניחוח אהבה עז באויר.
כאן עוד סרטון
כאן עוד סרטון
תרשמו לפניכם לפעם הבאה: פסטיבל אביב, אמנותא שווים.
ההוזה והמבצעת: אביה בירנבוים"