בזכות המסננת שקיבלתי מתנה, בזכות השמחה שקפצה עלי כשתליתי אותה במטבח בין שאר השמונצס הלא נחוצים – נזכרתי בסוקרטס.
נכון, זה לא סיפור שעומד ברומו של עולמנו בתקופה זו אבל זו בהחלט תזכורת שאני משתדלת לאמץ.
שימו לב איזו נשמה וכמה חוכמה היו באיש העתיק הזה. הוא חי במאה החמישית לפנה"ס כאשר הדמוקרטיה האתונאית קרסה. הוא ביקר
את השלטון והוצא להורג. ההגות שלו על מוסר, צדק ודמוקרטיה רלוונטיות היום במיוחד.
מעשה שהיה כך היה, סיפור חשוב גם לילדים:
איש אחד בא אליו ושאל אותו: האם שמעת כבר מה שמספרים על הידיד שלך?
לא, ענה סוקרטס, אבל לפני שאתה מספר, אמור לי: האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?
אילו מסננות? שאל האורח.
הראשונה- מסננת האמת. האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא אמת?
האורח היסס. בעצם, אני לא בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור מפי השכן שלי.
מה המסננת השנייה?
המסננת השנייה, אמר סוקרטס, היא מסננת הטוב. האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?
להיפך, אמר האורח. זה משהו איום ונורא. ומהי השלישית?
השלישית היא המסננת של הנחוץ, המשיך סוקרטס.
האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?
אחרי הפסקה אמר האורח: לא, תכלס זה לא נחוץ כל כך.
אם כך, אם מה שאתה רוצה לומר לי הוא לא נכון ואיום ונורא ואפילו לא נחוץ עבורי אז בשביל מה לי לדעת זאת?!?