רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    שעמום

    אני צריכה אותך בריאה" היא אמרה וקימטה את גבותיה בתנועה האופיינית לה. לא ראיתי מעולם גבות מלאות הבעה כמו שלה, כאלו שספוגות בהן תלונה ודאגה מתמדת. הן מרתקות וגם מטרידות אותי ורק כשהיא רוקדת הן מתיישרות ונרגעות.
    Any how,
    את זה היא שיתפה בסוף סשן של תנועה חופשית, סוג של מדיטציה תנועתית ארוכה בקצב משתנה, ללא תיבול בהנחיות שלי. בחרתי בסשן הזה כי הייתי צרודה וחלושס, בסיומה של שפעת.
    איך היה לך?- שאלתי את הגבות.
    היה משעמם.
    וואלה, נגעה בפחד השני הכי גדול שלי- להיות בת אדם משעממת.
    מה עבורך היה משעמם?
    לא ממש משעמם אבל יותר מעניין כשאת בריאה.
    הרבה יותר מעניין כשיש שינוי, כשאת נותנת הנחיות. זה עניין של אופי אני צריכה גיוון.
    במה?
    בחיים.
    וכאן בסטודיו?
    גם. תראי, זה היה נחמד אבל אני צריכה את הדיבורים שלך. שתגידי לי לאן להתכוונן, מה לעשות, את מציעה נושא לליבון דרך התנועה וזה טוב לי.

    ת'אמת? שמחתי על גילוי הלב.

    וגם על זה:
    מרתה לפעמים מתקשה לעקוב אחר ההנחיות המילוליות שלי אם אינה קרובה אלי פיסית. זה לא היה כך לפני 16 שנים אבל אנחנו מזדקנות יחד וזה המצב כיום. חייכתי כשהודתה שהיה לה מאד נעים לא להיות דרוכה ולהשתחרר מהמאמץ להקשיב לי. רוב הזמן היא רקדה מחויכת וממוגנטת אל דמותה במראה. המסע התנועתי מדיטטיבי לתוך עצמה ריתק אותה ובסיומו הפציעה בה בהירות מפתיעה לגבי נושא שהתלבטה בו ארוכות.

    ככה זה, השעמום של האחת הוא המגדלור של האחרת.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    כן או לא?

    הייתי מנחה ממש טריה כשרוברטו הגיע לשיעורים שלי. ידעתי שהוא פסיכיאטר ידוע שרקד כבר בילדותו בארגנטינה ריו אביירטו. דונט אסק. ממש נלחצתי, כי מה אני

    המשך קריאה