רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    שארית חיי

    אני, רונית אידלמן לבית ברנר, בתם של אלפרד-נתן ברנר מוינה ורחל לבית פריזם מוופטל שבגרמניה, מכריזה בזאת שאני בת 70!
    זהו, כבר לא שומעים את קידומת השש פלוס בגיל שלי. אני מגלגלת את השבעים הלוך ושוב בין השפתיים והלשון כדי להתרגל אליו ולהכריז בעוז שעידן חדש החל.
    70 זה רק מספר- כך אומרים לי. לא, חמודים שלי, זה לא רק מספר. יש את החיים עד ויש את אחרי גיל 70. מנסים ליפות אותו עם כינויים רכים כמו הגיל השלישי וגיל הזהב, אבל הוא גם גיל החלודה, אזרח ותיק וקבוצת סיכון שאמנם זוכה להתייחסות תרבותית וזה נחמד אבל גם למפולות של הגוף הפריך והבוגדני.
    לאור הנסיבות, ברור לי יותר מתמיד שזה הזמן לחיות את שארית חיי.
    תכלס, עברתי שני שליש מתוכם שהם בערך כמו הבירה שמערבבים לי עם השליש ספרייט כדי שיצא שנדי.
    שארית חיי זה אומר לרפד את שלושים השנים שנשארו לי באופטימיות, שמחה ובמה שהכי קרוב למה שאני רוצה, חולמת ומסוגלת.
    למשל, אני יודעת בוודאות שכבר לעולם לא אהיה יותר יפה ממי שאני כעת. אז תצלמו ילדים, תצלמו אותי ותנציחו.
    סטיבן שפילברג שמבקש לתעד נשים בגילי התקשר השבוע לשאול מי אני רוצה שתגלם את דמותי בסרטו הקרוב. עניתי לו בחדווה: ג'וליאן מור כמובן,
    זו מהסרט "השעות".
    אני גם יודעת שנכונות לי עוד מלא הרפתקאות, אלו שאברא במו ידי ואלו שייקרו לדרכי. עם בן זוג נאמן שמלווה אותי יותר שנים ממה שליוויתי את עצמי
    ועם חברויות שמחלקן אפרד ואחרות שיתהדקו או שארכוש במפתיע.
    יש מלא סטריאוטיפים לגבי נשים בנות שבעים:
    שהן לא שומעות טוב ולא רואות בבהירות. זה נכון.
    הן כל הזמן בבדיקות רפואיות או בבתי קפה.
    הן טרחניות ומנסות כל הזמן לחנך את מי שכבר מזמן בלתי חניכים.
    מתאים להן שיער ארוך כי זה מצעיר.
    מתאים להן שיער קצר כי זה מצעיר.
    מתאים להן שיער שיבה. חס וחלילה להן משיער שיבה.
    הן לא מבינות שום דבר מאלכוהול ואייוואסקה וכשיגדלו יבינו.
    הן לא מתגססות
    אין סיכוי שיש להן כינים. טעות ביג טיים! אם יש לך נכדה בגן רוב הסיכויים שיש לך כינים בראש.
    אם הן רוקדות אז זה רק לצלילי שירי פלמ"ח ותקומה וחס וחלילה להן מטראנס מטורף.
    הן כבר לא אוהבות קוצ'י מוצ'י והן כבר לא נחשקות. אל תאמינו.
    יש יחשבו שבגיל 70 ה"ברנר" כלומר המבער- נרגע. שנגמרו הרצונות, המאוויים החלומות. עוד טעות.
    אפשר לחשוב בשגגה שבגילך את מאד חכמה. אבל האמת היא שאת לא, וכמה שתלמדי ותשכילי בסוף תמותי טיפשה כמו שאימא שלי נהגה לומר.
    אפשר גם לחשוב שיש לך כבר כברת דרך של ניסיון חיים ובכל זאת ילדייך הם מקור בלתי נדלה של חכמה, הגות, ידע וניסיון ואת תלמידה שלהם.
    אפשר לסמן אישה בגילך כמי שטכנולוגיה זה לא בשבילה אבל האמת היא שבזמן הרצאה את- כמו הצעירים- מסכמת את החומר הנלמד בתוך הסלולרי, שולחת אותו לעצמך במייל ומרגישה מאד מתוחכמת ומתקדמת למרות שמסביב חושבים שאת שוב מציצה לתמונות של הנכדים.
    זה לא סיכום, זו בטוח לא התחלה. את הנכסים שצברתי ארזתי לרוב לבד, גם את התקלות. השנים הבאות הן הקינוח של חיי. מקום להיות נוכחת עם מה שהכי מתאים לי בלי להחזיק את הקול שלי בכספת, בלי לכבות את עצמי.
    אני רוצה להיות ננגעת, נאהבת, מחכימה, מסופקת, משמעותית.
    בריאה, ברור שבריאה.
    בתכנית הטלויזיה "המטבח המנצח" יש שלוש מנות שכל זוג צריך להגיש לאורחים ולשופטים. אני כעת בשלב הקינוחים.
    תודה שבאתם.

    2 תגובות

    1. רוניתוש מתה על הכתיבה שלך!הצלחת לבטא כל כך הרבה ממה שכולנו מרגישות, אין ספק שאת מקור בלתי נדלה להשראה😍

    2. ממש מזדהה איתך בתיאור של גיל 70.
      כיוון שאני בגיל 80 מוסיפה את העייפות של בדיקות שאני עוברת בזמן האחרון. אולי חלקן מיותרות.
      קשה להאמין את הגיל שלך. לפי הפעילות,התנועות ,היוזמות….את פיקס!
      המשיכי כך מלאת כוח ויוזמה.
      הכי מעניין ומעודד בגילי לשמוע"את לא השתנית".

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    רגש בתנועה

    כפר חמוד ושלו ליד מדריד. כנס של כ-200 מנחי ריו אביירטו מכל העולם. סטודיו ענק, מפגשים עליזים ואוכל גרוע מנשוא. השנה: הרבה לפני המבול הנורא

    המשך קריאה