לקראת פתיחת מסלול ההכשרה של ריו אביירטו קיבלנו ברכות ממרכזים בעולם וההתרגשות גאתה.
זה מה שכתבתי לסטודנטית שאני עדיין לא מכירה. היא תקבל זאת בתוך קלסר, ביומה הראשון.
סטודנטית יקרה מפז –
אולי גם את כמוני, קיבלת את ההחלטה להצטרף למסלול ההכשרה מתוך אינטואיציה של רגע ואולי אחרי מחשבה רבה. כך או כך ממתינה לפתחך הרפתקה מיוחדת אל תוך נבכי הלא נודע. זו כבר יכולת גבוהה שנדרשת ממך ויפה שנעתרת.
אנסה לצייר לך תמונה צנועה של המסע:
ריו אביירטו היא שיטה. לא דוגמטית, לא כולאת, אבל שיטה. היא הופכת לגישה לחיים גם מחוץ לסטודיו. את תגלי את זה ותתפעמי מהדרך.
שיטה שיש בה שילוב מלהיב של גוף – רגש- מיינד – רוח. יש בה רובד חיצוני נגלה לעין ויש בה רובד עמוק שמוזמן לגרד מעליו את מה שנאגר ומיותר. קצת בדומה לעור המחוספס שמוסר מכפות הרגליים בפדיקור.
נכון שבריו אביירטו אנחנו עובדים על הניגודים שקיימים בתוכנו ויחד עם זאת, הגישה אומרת: גם וגם. כל תנועה נכונה וראויה להביאה למרחב שתצרי, בין אם היא מובעת מדחפי הגוף או מתוך עולם הרגש, מזיכרונות, אסוציאציות – הכל.
את תלמדי לחיות בשלום ובמקביל עם שני הכובעים הייחודיים: מנחה/מאפשרת ומשתתפת פעילה.
למרות שתביאי תכנית סדורה שהכנת מראש, את תלמדי לא לכפות אותה גם אם מקננים בך זרעי שתלטנות מהבית. תלמדי לוותר ולקבל החלטות, לפעמים בשניות, בהתאמה למה שיעלה בקבוצה.
את תוסיפי לעצמך תנועות בגוף שיהדהדו את עולמך הפנימי באופן שלא הכרת קודם. תפרקי מעצמך רגשות, רעיונות, כאבי גוף ולב, זיכרונות, ניצחונות, דרמות, פטפטת בלתי נלאית.
את תרקדי ותצחקי, תצחקי ותרקדי עד שהבטן תכאב והפיפי ידלוף ולא יהיה לך אכפת מהרמת הגבות סביבך.
את תנפי דברים מיותרים מחייך, אולי כמו שאני ניפית את הציפורניים המלאכותיות שמצאו משכן קבע באצבעותי במשך שנים עד שלא היה לי צורך בהן, בעיקר כשהמגע הטיפולי נכנס לחיי.
את תכניסי לחייך מוזיקה וצבעים מלוא הקשת ותתמוגגי למכביר. אולי אפילו לבושך ותכשיטייך יהפכו לצבעוניים יותר.
את תבחיני שמי שרוקדות/ים, הן יותר יפות, יותר סקסיות, יותר צעירות. את תהיי עדה למי שרוקדות/ים ריו אביירטו שהן מתפתחות להיות יותר נבונות, חומלות, סובלניות ושובבות.
אם תחושי בגוף ובלב מהו הייעוד שלך בזכות הכלי המיוחד שקיבלת – תהיי המסופקת באדם. את תהיי המאפשרת הזו שמבקשת לפתוח צוהר למי שחיכו רק לך כדי לפרום פלונטרים ולזמן שמחה לחייהן/ם. מה שמזכיר לי שעוד לא דיברנו על שמחה.
בתחילת דרכי לא ייחסתי לה חשיבות מרובה כמו זו שאני מייחסת לה היום. כולנו מייחלים לתת מקום לשמחה בחיינו ואת זוכה לכלי פשוט וערמומי גם יחד, כזה שיילוש אותה אצלך וילבה אותה אצל האחרות/ים. זו מתנה גדולה מאד.
בתחילה יש סיכוי שתתלהבי ותרצי להעביר ריו אביירטו לכולם: לילדים, נוער, לגיל השלישי הרביעי והחמישי. יש סיכוי שתתבלבלי בדרך אבל גם שלבסוף תתמקדי.
או שלא.
את תגלי שנחוצות לך עוד שפע מיומנויות ותפתחי אותן, מתפעלת מעצמך.
את תלמדי לרקוד עם ולמרות הכאב ולהנחיל זאת הלאה כמקור מלהיב להקלה וריפוי.
אני מאחלת לך שתשכילי להיות בהלימה עם רוח הריו אביירטו אותה תביאי לקבוצות שלך. שתשימי לב לכל רגע נרקד, לגודלו וגם לחולשתו.
שתצליחי לראות- באמת לראות – כל אחת ואחד וגם את הקבוצה כמכלול.
שתעשי דרך אישית מופלאה כשהגוף וזרקור התנועה הם השער והמנוף להתפתחותך. במקביל, שתביאי רוב טוב למי שירקדו במחיצתך ושידעו שריו אביירטו זה נמל בטוח, עוגן לחנות בו, וזה יהיה בזכות הקבוצה ובזכותך.