להצטלם תמונת פורטרט כשאני רוקדת זו ממש עבודת פרך.
אם חשבתי שזה כיף אז זה לא. בהתחלה הבנתי שיש צורך בתמונות פנים ושלחתי שתיים בהן מאד השתדלתי להיראות חמודה למרות שבדיוק סיימתי לריב עם עצמי כי באחת ראו את הקמטים בצוואר שלא היו שם שלשום ובשנייה אני צוחקת כמו פיתה קרועה וחן אומרת שאני מוגזמת, בטח לנשים זרות שרוצות לרקוד ותיבהלנה ממנחה לא רצינית כזאת.
ואז התברר שהמאמץ להיות חמודה היה בכלל מיותר. עורך התוכן שלח הנחיות דרך גורם שלישי כי היום לא מדברים בלייב: תגידי לה שהיא צריכה לרקוד ולהקפיא תנועות כי נדרשות תמונות סטילס ושתיכנס לאתר ותסתכל במורה של ניה ובזו מהבלט ושתראה דוגמאות איך צריך להצטלם נכון ושתשלח לי דחוף כי אני סוגר את הפרסום. רק שכח להזהיר אותי מהקנאה היצוקה בעופרת שתתעורר כשאביט בשערן הארוך המתנפנף, חלום חיי. רציתי לומר לו שעוד כילדה הייתי כורכת מגבת גוף סביב ראשי, מדמיינת שהיא שיער ארוך ארוך עד המותניים ומנפנפת אותה ואותי בריקוד סופי עוד לפני שידעתי מה זה בכלל. כמובן שלא אמרתי לו מילה וגם לא לשליחה מטעמו.
הוא הדגיש שאמנם נדרשת תמונת סטילס אבל חשוב שיראו אותי בתנועה שלא לומר בתנופה. מה, אני מרתה גרהאם? הפירואטים שלי באויר כבר מזמן נחלשו. חוץ מזה היה את העניין עם התאורה בסטודיו שלא כ"כ ראויה למאכל אדם. לצאת לרקוד בגינה בשמש הקופחת לא בא בחשבון וגם לא אמין כי הסדרה לא תתקיים בחוץ.
בשלב המיונים של עשרות תמונות התגלה שבתמונה הזו הלסת שלי אחוזה מדי ובזו יש לי פרצוף חמוץ. בזו אני פוזלת ובאחרת לא רואים את הפנים שלי בכלל ולא הוחלט אם זה חובה או לא נורא. בזו האצבעות חתוכות וכאן רואים את מפת שבילי הוורידים שזה סבבה באופן כללי אבל לתמונת "בואי תעשי לנו חשק לרקוד איתך"- פחות. באחת רואים את התיק הפתוח ברקע, בשניה האור מעל ראשי מסנוור בשלישית השסע של השמלה עמוק מדי וברביעית המאוורר מעיף לי עוד דקה את הקרקפת. פה אני שמנה מדי, פה רזה מדי (פחחח, אין דבר כזה), כולן לא חדות מספיק וזה לא נגמר.
אמרתי: עבודת פרך. לא ברור איך כוכבה ורמזי צולחים את זה.
בכלל רציתי לשלוח תמונה של קבוצה רוקדת. כזו שמשקפת תנועה אינטואיטיבית וספונטנית, שלוכדת רגש או שובל של סיפור פנימי שעלה תוך כדי תנועה, של הנאה תמה וברה. זה היה יכול להיות נהדר אבל לא יאומן, מתוך אלפי תמונות אין אף את מתאימה לפורמט ולנושא הרלוונטי: ריקוד חופשי.
כל שנשאר לך זה להאמין שמובטחים מפגשים משובחים שלך עם עצמך.
ימי שני בערב, שמונה מפגשים בתור התחלה.
התאורה בסטודיו תהיה נעימה ועמומה והעיניים שלי תהיינה נוכחות שם בהקשבה מלאה.
הרצליה פיתוח, תאו, מרכז תרבות אומנות ותוכן
קליק כאן על הפרטים
אמרתי שגם לגברים?
אמרתי.
