רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    ערב פסח בוגדני

     

     

     

     

     

     

    אימא שלי היתה מאד חברותית. היא אהבה א.נשים, היו לה הרבה חברים ובהיותה סקרנית וחסרת בושה לא בחלה בשום שיחת רחוב אקראית.
    היא נחשבה "חברמנית", אהבה לארח, עד שזה הגיע לליל הסדר. בחיים, אתם שומעים טוב? בחיים לא עברו את סף דלתנו מסובין בליל הסדר.
    איך הצליחה לתמרן במשך שנים בין חוה ואברהם בני הדודים מרמת החייל, לאדלרים בקיבוץ כפר מנחם ולבתי מלון בהם הרגשתי תמיד זרה–
    למשה ואהרון הפתרונים.

    לא היו לה הרבה טיעונים ולא התנצלויות. גם ככה כל הקונספט של דת לא היה לטעמה וזו היתה אקסיומה – היא לא מארחת לפסח נ ק ו ד ה.
    אני מניחה שזה היה בגלל שנכנסה ללחץ מהבישול, מזה שהשולחן קטן וצריך לחבר הגדלות, מהעובדה שחדר האוכל צר והכיסאות ישפשפו
    את חיפוי העץ שעל הקירות, מפירורי המצות על השטיח, מזה שאבא שלי לא יודע להגיד בהגדה ובכלל, בינינו – בכמה סדרי פסח הספיקה
    להיות נוכחת עד שברחה ארצה מגרמניה בגיל שמונה, אם בכלל?
    אבל לדעתי חששה העיקרי היה שהיא פשוט תהיה אנטיפטית ולא נחמדה לאורחים אז עדיף שלא יקבלו כווייה ממנה.
    ואז נכנסה המארחת שאני לתמונה והארץ שקטה ולא פצתה הגה.
    יש שלושה דברים שקורים לקראת ליל הסדר: מזג האויר נאה ביום ובוגדני בערב ובגלל הקור אי אפשר לנצל את המרפסת שיכולה
    להכיל את כל הגלגלונים, הבימבות וההפעלה המגניבה שהכנתי; המדיח נחנק ומאיים בבידוד והמעלית נתקעת.
    נוהל פסח קבוע.
    למרות שאני שונאתשונאתשונאת להזיז את כל הרהיטים והשטיחים בסלון, ארזתי לבד את כל האנטגוניזם שלי, הבטחתי בקול רם
    שבערב פסח זה אהיה סבלנית וחביבה ל- 30 האורחים האהובים ושאשמור לאימא שלי זר פרחים אישי ומקום בראש השולחן.
    זיכרה לברכה שתהיה בריאה זאתי.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    על הקשר בין משחק לאהבה

    אם תשאלו אותי מה זיכרון הילדות הכי חי שלי אענה מיד: ניתוח הפזילה ואבא משחק איתי. למה הניתוח? כי הדוקטור הכי מפורסם במדינה הציב מול

    המשך קריאה

    שארית חיי

    אני, רונית אידלמן לבית ברנר, בתם של אלפרד-נתן ברנר מוינה ורחל לבית פריזם מוופטל שבגרמניה, מכריזה בזאת שאני בת 70! זהו, כבר לא שומעים את

    המשך קריאה

    תקוה בתקופה חסרת תקוה

      שמש שציירה מורה בחצר ביה"ס עבור מי שזקוק/ה לחיבוק כאשר שמתי לב שקשה לי לאחרונה להחזיק בתקווה הבנתי שאני בצרות צרורות. מסביבי מתחוללות טרגדיות

    המשך קריאה