מה הקשר בין מייקל ג'קסון לאצבע המורה?

אנחנו רוקדות במעגל והתנועה בינינו מיד תתחלף ותהיה שזורה כחרוזי שרשרת שונים זה מזה.

אני זו שמתחילה להתנועע. כפות רגלי נענות לקצב של מייקל ג'קסון, תחילה בקטנה. הוא עולה (הקצב, לא ג'קסון) במעלה השוקיים לירכיים והופה – הוא מתמקם באגן. עושה שמות בבטן, בטוסיק ומטפס לכתפיים ולשכמות.

ואז- בלי שהתכוונתי, בלי שתכננתי, מייקל גורם לי להרים את האצבע המורה שלי והאסוציאציה הראשונה שעולה לי זה ה"נו נו נו" המפורסם שבדרך כלל מופנה לפעוטות שזוחלים לעבר שקע החשמל. אני מנפנפת בה ומקצינה את התנועה וגם מזעיפה פנים בהפרזה כתבלין משלים.

מה שקורה אחר כך משעשע במיוחד. התנועה עוברת ממני הלאה על קו המעגל וכל אחת משתמשת באצבע המורה שלה כאוות האסוציאציה, הסיפור והרגש שעולים ממנה.

הידעת שיש באצבע זו מלא כוונות? שטמונות בתנועתה זיכרונות?

זו האצבע של: "בואי לכאן תכף ומיד!" ; זו של: "פסוקו של יום" ; הנה האצבע שמתקרבת בסיבוב לרקה ; האצבע המנקרת בחדות את כתפי ומזכירה את רתיעתי ממגע אצבעו הפגומה של אבי ; האצבע הרכה המבקשת לקרב אותנו אליה ; האצבע הנוגעת בעצם החזה ב "קוצ'י מוצ'י" מתוק מכוון לתינוק דמיוני ; האצבע המסתובבת סביב עצמה ומרמזת: איך היא מסובבת אותו ; האצבע המחטטת באף או רוטטת באוזן, שתי האצבעות המורות המנצחות על התזמורת ועוד ועוד. תיאטרון שלם.

לכך מצטרפות גם הבעות הפנים, קולות שונים וכל מיני תופיני תנועה מעוררי תשואות.

שפע של תוכן, כוונות ורגש שמורים באותו איבר גוף ובכל זאת השימוש התנועתי בו שונה אצל כל אחת. (האגודל זה סיפור אחר, רק אומרת).
אותה אצבע ושפע מחוות של תנועה מאולתרת ויצירתיות ברגע הנרקד לפנינו.

זה לא רק מפתיע, משעשע ומשמח– זה גם מהדק עוד קצת את ההיכרות והקרבה בינינו.