אלתור כמיומנות חיים

 

פעוטה שלא מזמן למדה ללכת מדדה על רגליה השמנמנות לעבר מגירת המטבח התחתונה בה נחים בשלום על משכבם עשרות תרמוסים צבעוניים בגדלים שונים. היא נחושה להעביר אותם בידיה לגיגית הכביסה בסלון וסיסמתה: תפסי ככל יכולתך. שלושה ביד ימין, שניים בצד שמאל, אחד נופל מימין וכשהיא גוהרת להרימו נופלים השניים שמשמאל, וחוזר חלילה. היא אוספת מהמגירה עוד שניים, ממשיכה ברצינות תהומית ובדבקות במשימתה.
סבתה, שליבה יוצא אליה, מתבוננת ממרחק-מה, מרותקת לאתגר ולפתרונות שזו מוצאת לעצמה, נקרעת מצחוק חרישי ולא נחלצת לעזרתה.

* * *

החשש הכי גדול שלי כמנחת ריו אביירטו טריה היה שתהיה הפסקת חשמל במהלך השיעור או שמערכת השמע תשבוק חיים מסיבה אחרת, או שהסולטן ימות (טוב, מזה פחות חששתי).
הפקדתי אצלי למשמרת טכנאי מתוק מדבש שהיה נענה לטלפונים ההיסטריים שלי כשקרה אסון טבע ברמה קולוסאלית כזו. יכולתי לאלף שיעורים ביומיים ולא לנפילת מתח אחת של טכנולוגיה בוגדנית שגרמה לי לצניחת צנרת רצינית.

פעם אחת, בעודי אוספת מרצפת הסטודיו עשתון אחר עשתון, אני שומעת שירה מאחורי. הנשים הסבלניות החלו לשיר ולרקוד בחפץ לב ורגליים: אני עומדת במעגל ומביטה סביבי, בן לוקח בת ובת לוקחת בן, רונה פעמונה. כאלה.
המערך המקורי של השיעור נזנח והוא התפתח לשירים, דקלומים וסיפורי ילדות בכל השפות ואלו עוררו צחוק, התרפקות, התרגשות וגם עצב לזכר ילדות שנגדעה.  

במהלך שנות ההוראה הבהלה שככה, שכללתי את מיומנות האלתור שלי ובמקביל הכנתי מערכי שיעור ללא מוזיקה שהיא כלי טיפולי בריו אביירטו, אבל היום ההוא – על פתרונותיו האלתוריים היצירתיים – זכור לי במיוחד. 

* * *

35 הודעות הופיעו בווטצאפ של הבניין בבוקר יום שבת לאחר ליל רעמים וברקים מטורף.
"הצילו אותי, יש הפסקת חשמל ואני חייבת דחוףףף לצאת מהחניון,  מי יודע איך פותחים את השער שלו?"
לחילוץ השער משיתוקו נחוץ מברג מיוחד וכעת החלה תכתובת מתישה בעוד הגברת תקועה ולחוצה (לא תכננה מצב כזה): בקופסה האדומה יש מפתח קסמים; מי לקח אותו?? ; למי יש מפתח כזה בבית ; מי שיש להם נמצאים כעת בסופש בגליל, ועוד ועוד.

נשאלת השאלה: מה הייתי עושה במקומה?
וגם – מה הייתי יכולה לעשות למענה?
מה בכלל אפשר היה לעשות?

  * * *

מצבים מפתיעים, מעומעמים ולא ידועים הם עוכרי שלווה. צריך להכיר ולהסכים לשהות איתם אבל גם לא להתבוסס בהם.
אלתור היא מיומנות נחוצה כדי לחצות את מאורעות החיים והיא נדרשת במיוחד במצבים לא ידועים מראש. היא מאפשרת תחושת הקלה כשיש שיבוש ומגנה על עצמנו מתחושת חוסר אונים ממצבים מעומעמים, מהפחד מהלא נודע.
מה קודם למה? אלתור כמיומנות חיים שבאה לידי ביטוי בתנועה או אלתור יצירתי בתנועה כדרך אימון לחיים? מניסיוני זו הזנה והתפתחות הדדית.
בסטודיו אנחנו מתרגלות אלתור בעזרת מאות התנסויות בתנועה. מקלפות מעצמנו מקובעות, משייפות את היצירתיות הטמונה בנו ומתענגות בהשתאות על השחרור והשינוי המיוחלים.

אלתור בתנועה- בסטודיו ומחוצה לו, זה הקו המנחה והמשותף של כל כיתות האמן שנבחרו. כל הרקדניות/ים הם יוצרים, חוקרים ומורים שאוהבים ללמד (לא כל רקדנית היא מורה, לא כל מורה אוהב/ת ללמד).
כל אחת ואחד יעניקו לנו את האינטרפטציה המיוחדת לאימפרוביזציה בתנועה ואת הסולו המופלא שבחרו לכבודנו.

 

 

אהבת את המאמר ?    

שתף בפייסבק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים

עבודת פרך

  להצטלם תמונת פורטרט כשאני רוקדת זו ממש עבודת פרך. אם חשבתי שזה כיף אז זה לא. בהתחלה הבנתי שיש צורך בתמונות פנים ושלחתי שתיים

המשך קריאה

את צוחקת עלי?

ביום ההוא בת הזוג שלי לתרגיל היתה מורה למחול לשעבר, שם דבר בתחום שלה, מרצה בכירה באחד הסמינרים הידועים. אני הייתי מנחת ריו אביירטו צעירת

המשך קריאה