יש את הרגע הזה שבו אני מבקשת ממך לעצור על המדרגה העליונה בירידה לבריכה.
לעצור לרגע את הלהיטות המובנת לקפוץ כבר למים ולאפשר לעצמך לזלוג אליהם בעדינות
לשים לב למעבר הסנסורי המתחולל בין המרחב היבש לרטוב, בין הרעש הרוחש בראש ובגוף לבין שקט העוטף
ואז-
אחרי הבקשות הרחומות מהמים,
האנחות העמוקות
הקיפולים
המתיחות
הנשימה שנפתחת
הגוף שנפער לרווחה
הערסולים
העיסויים והלחיצות
הסיבובים העדינים ומשיכות המכחול של המים
התנועות הגליות והליטופים –
הכל הכל שוקט על מקומו, ודקה לפני שאני תומכת בנקודה אחת בלבד בגוף המופקד בזרועותי החסונות– אני טומנת את כובד
הראש בידי, פורמת את השיער מגומייתו ומפנה לו זמן ומקום לחולל בסטודיו המיימי.
הראש בידי, פורמת את השיער מגומייתו ומפנה לו זמן ומקום לחולל בסטודיו המיימי.
יש בי חלק שמתמוגג ממראה עיני וחלק שמקנא כי שיערי הקצר לא יודע דרך מים בשיער מתנפנף.
הסרטונצ'יק הזה הוא באישור המחוללת האלמונית והסלולרי בבת עיני ניצל הפעם בשן ועין מליפול למים.
