רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    סחרחורת של אהבה במים

    +
    מרוב התרגשות או מחשש לאחר לסדנה (בכלאופן נסיעה מחולון ורשל"צ עד רישפון), הן הקדימו בחצי שעה. האחת שכחה את המעיל, השניה את בגד הים והשלישית- כפכפים.

    "קר לנו ואנחנו מתות לקפה, יש כאן בית קפה קרוב, אולי צרכניה?"

    "מה צרכניה עכשיו, בואו אכין לכן תה צמחים מתובל באהבה מגינת הבריכה".

    התגודדנו בפינת ההסבה ליד התנור. בחוץ היה קר אבל בפנים חמים ונעים. הלחץ ירד פלאים וזה עוד לפני שקצות הבהונות נגעו במים החמים.

    אף אחת משלושתן לא התנסתה מעולם בטיפול במים ולא בפורמט שאני מציעה בהרכב המשפחתי.
    בטופס הבריאות בו אפשר לשטוח בקשות, שלהן היו פשוטות: שיהיה מחבר, נעים, שיהיה כיף וממצה.
    אני כבר יודעת שממצה זה לא. במים תמיד צריך יותר זמן להכל: להסתגלות, למדיטציה, לתנועה, לציפה, לעיכול החוויה הרגשית, הגופנית, המשפחתית.

    לרוב יש צימאון לעוד כמה דקות.

    בתרכיז מתורכז של החוויה סיכמו אם ושתי בנותיה את המפגש במים:

    "יחד- חיבור- מדהים – יש לי סחרחורת של אהבה והנאה- מה, כבר נגמר?".

    סורי שפיקששתי את התמונה בה הן מוחצות אותה בנשיקות פיהן מרוב הכרת תודה.
    וזו ששכחה את בגד הים? המירה אותו בתחתונים וחזיה סקסית.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שיתוף ב facebook
    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    הצילו- מים!

    זיכרונות מעומעמים יכולים להיות עכורים, כמו קורי עכביש ששוחים מול העיניים, חשוכי פרטי פרטים. הם נפלטים אל חוף הזיכרונות, קצת חסרים, ודאי הטראומטיים שביניהם. הם

    המשך קריאה

    (גם) כך נראה אלתור

      יום שישי בבוקר. מזג אויר נהדר, הכל מאורגן לכיתת האמן שתתחיל או טו טו ב- 11:45. רשימת המשתתפותים סגורה, כולן קיבלו הנחיות, זוג שואל

    המשך קריאה