+
מרוב התרגשות או מחשש לאחר לסדנה (בכלאופן נסיעה מחולון ורשל"צ עד רישפון), הן הקדימו בחצי שעה. האחת שכחה את המעיל, השניה את בגד הים והשלישית- כפכפים.
"קר לנו ואנחנו מתות לקפה, יש כאן בית קפה קרוב, אולי צרכניה?"
"מה צרכניה עכשיו, בואו אכין לכן תה צמחים מתובל באהבה מגינת הבריכה".
התגודדנו בפינת ההסבה ליד התנור. בחוץ היה קר אבל בפנים חמים ונעים. הלחץ ירד פלאים וזה עוד לפני שקצות הבהונות נגעו במים החמים.
אף אחת משלושתן לא התנסתה מעולם בטיפול במים ולא בפורמט שאני מציעה בהרכב המשפחתי.
בטופס הבריאות בו אפשר לשטוח בקשות, שלהן היו פשוטות: שיהיה מחבר, נעים, שיהיה כיף וממצה.
אני כבר יודעת שממצה זה לא. במים תמיד צריך יותר זמן להכל: להסתגלות, למדיטציה, לתנועה, לציפה, לעיכול החוויה הרגשית, הגופנית, המשפחתית.
לרוב יש צימאון לעוד כמה דקות.
בתרכיז מתורכז של החוויה סיכמו אם ושתי בנותיה את המפגש במים:
"יחד- חיבור- מדהים – יש לי סחרחורת של אהבה והנאה- מה, כבר נגמר?".
סורי שפיקששתי את התמונה בה הן מוחצות אותה בנשיקות פיהן מרוב הכרת תודה.
וזו ששכחה את בגד הים? המירה אותו בתחתונים וחזיה סקסית.
