רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    קונצרט מנטרות

     
    ההיכרות הבתולית שלי עם שירת מנטרות היתה ב- 2004. סיימתי את מסלול ההכשרה של ריו אביירטו בארץ ונסעתי להשתלם בקורס האינטנסיבי במרכז הבינלאומי בבואנוס איירס.
    אחרי יום מלא תנועה, למידה ומפגשים אינטנסיביים עם אחרים, המנטרות היו גילוי מפתיע ומנחם. כל ערב במשך חודש, במיטה לפני שינה, הייתי מצמידה את אוזניות הדיסק- מן ומאזינה לדווה פרמל ולמיטן, זוג האומנים היפה והרומנטי שהכירו במרכז אושו בפונה ומאז מפיצים את שירת המנטרות שלהם ברחבי העולם (קליק על שמם יוביל לאתר שלהם).
    זה היה הזמן הכי רגוע שלי עם עצמי. לא ידעתי שובע. חלק מהמנטרות דבק לחיכי כמו דבק סופרגלו ותוך שאני ממלמלת את המילים הלא מוכרות בסנסקריט הייתי נרדמת כמו תינוקת תמה.
     
    הזיכרון הזה צף כאשר הפייסבוק העלה פוסט שכתבתי לפני שנה, אחרי קונצרט מיוחד במינו של שנטאם קאור, מורה ליוגה קונדליני ואומנית מנטרות עם קול פעמונים.
     
    2479 אנשים ואנשות מילאו ב- 15.5.19, את היכל התרבות כדי להקשיב ולהצטרף אליה בשירה. לא תגידו פוליקר או איתי לוי.
    היא שרה בקולה הצלול והשמיימי מנטרות ושירים מקודשים כשהיא מבארת את כוונתם. אפשר היה למשש את האנרגיה העוטפת את כולנו בסמיכות נעימה. 
    אין לי מושג איך היא יושבת בישיבה מזרחית במשך כל המופע כשהברך שלי צורחת אחרי רבע שעה, כנראה בזכות היוגה קונדליני.
    לסיום הקונצרט היא קמה סוף סוף ומרימה אותנו, תרתיי משמע.
     
    אני אוהבת לשלב במפגשי ריו אביירטו מדיטציות תנועתיות לצלילי המוסיקה שלה שמתובלת במסרים אוניברסלים.
    ההופעה החיה היתה הזדמנות מיוחדת במינה: להשתאות על יופיה העדין, לצפות בפשטות הליכותיה, לאחוז כפות ידיים של זרים שלצידך,
    לחוש את האוירה המחבקת – כל זה עשה לי מאד נעימי בלב.
    וגם – שימו לב למחזה לא שכיח: כמות הגברים שהיו בקהל.
    זה הסרטון שצילמתי בתום המופע
     
     
     

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    כן או לא?

    הייתי מנחה ממש טריה כשרוברטו הגיע לשיעורים שלי. ידעתי שהוא פסיכיאטר ידוע שרקד כבר בילדותו בארגנטינה ריו אביירטו. דונט אסק. ממש נלחצתי, כי מה אני

    המשך קריאה

    שעמום

    אני צריכה אותך בריאה" היא אמרה וקימטה את גבותיה בתנועה האופיינית לה. לא ראיתי מעולם גבות מלאות הבעה כמו שלה, כאלו שספוגות בהן תלונה ודאגה

    המשך קריאה

    על רגל אחת

    אחרי הרבה זמן אני מצליחה לעמוד על רגל אחת בלי למעוד. בלי לייסר את עצמי שאני לא בכושר. ששמנתי, שנחלשתי, שאני לא מצליחה להחזיק את

    המשך קריאה