רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

לקבלת עדכונים במייל:

נקודת ה"אל חזור" שלי

שעה וחצי. זו הייתה מסגרת הזמן שהוקצבה לשלושה רכזים להציג את תחומי הפעילות שלהם במתנ"ס כדי להרשים את מקבל ההחלטות מטעם העירייה ולקבל אישור לתקציב: רכזת הגיל הרך, רכז הנוער, ואני – רכזת תרבות וחוגים במשרה מלאה שנסחטה עד למשרה וחצי.

בשעת ערב מאוחרת זו הייתי כבר מותשת. המשרה שלי דרשה נוכחות משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות ועיתויה של הפגישה החשובה לא התחשבה בעובדה זניחה זו.

לא אזרתי אומץ להציג ראשונה, דבר שהתברר כטעות פטאלית.
בימים הרחוקים ההם, כשעדיין ביססתי את מעמדי המקצועי במתנ"ס, כשלא הבנתי מי חורש נגד או מי קוצר בעד מי, כשנדרש לי זמן רב מדי לצחצח את הגרון ולערבל את המילים – הובסתי בטרם החלה המערכה הראשונה.

לעומתי, סמך נקודה קום לא היססה. אני זוכרת אותה כמעט מתפרצת, יושבת דרוכה בקדמת הכיסא, גוחנת לעברו של נציג ההון מטעם השלטון, מנפנפת מימין לשמאל את חיוכה החנפני ונופת צופים ממורקת זורמת ללא נקודות ופסיקים מפיה. שמעתי אותה מספרת על שבעת אלפים הפרויקטים הנפלאים ומאד חשובים שרק מחכים לביצוע, מתארת בפרוטרוט את גילויי האהבה, ההערכה וההערצה שמרעיפים עליה תושבי שכונת המצוקה בה פעלנו ואת הפרסים והאותות שקיבלה בכל מיני טקסי משואות אזוטריים.

אף שכבר היכרתי היטב את השטיקים שלה לא האמנתי למראות ולקולות. ידעתי שהיא צבועה, מניפולטיבית וגוזמאית אבל נאלצתי להודות בלב קפוץ ובקנאה רותחת שהמופע היה מרהיב.
הקשבתי פעורת פה למילים הנאות, למשפטים המקושטים במטאפורות עסיסיות ולטיעונים הבנויים לתלפיות, להיגיון הצרוף, לבהירות, לעושר התיאורי. התפעלתי מקשר העין הרציף שיצרה ומהתיבול של רצינות וחיוך משועשע במעלה זויות הפה.

במקביל הייתי מתוחה וחרדה לצלצול הגונג שיודיע על סיום הטקס.
לא עזרו כל הכחכוחים הרמים שהשמעתי כדי לרמוז שזמנה תם- היא חשבה שהוא לא נשלם. לא היה צל צילו של סיכוי שהיא תתחשב בחלוקת זמן שווה והוגנת בינינו והמשיכה בשצף קצף בלי לעצור בין השין והסין שלה.

כשסוף סוף הגיע תורי, מקבל ההחלטות נראה כלימון סחוט ואני גמגמתי את משנתי באופן רדוד, לא סדור וללא שום תואר והדר.
הגונג אכן צלצל וידעתי שהפור נפל. היא תזכה בשומן של התקציב והתחום שלי בזרזיפים דלים.

 

 

נסעתי על גחוני הביתה. בקושי החזקתי את עיני פקוחות בזמן הנסיעה. הבטן כאבה לי והרגשתי כאילו יד נעלמה חפרה ורוקנה אותה מתוכנה. מחשבות ורגשות סוערים יצאו במחול האש.
דאגתי לגבי מימוש התוכניות בתחום התרבות, כעסתי על מנהלת המתנ"ס שלא התגייסה לעזרתי כדי לשמור על איזון בחלוקת הזמן אבל בעיקר התאכזבתי מעצמי ומחוסר האסרטיביות שגיליתי.

רק למחרת קלטתי את עוצמת חווית האל-חזור שלי וידעתי בבירור: ערב זה היה נקודת מפנה בחיי. נשבעתי לעצמי בנחישות שלעולם לא אעמוד עוד במצב כזה.

אני אתכנן מראש ובתשומת לב את מה שיש לי לומר, ללא מורא אביא את טיעוני כתובים, אחשוב לפני שאדבר, אמתן את קצב הדיבור המהיר והמבולבל שלי, אברור מילים, אבנה משפטים בהירים ומנומקים, אקשט אותם בתיאורים עשירים. אתן דוגמאות מרשימות אך אמיתיות, חלקן תהיינה נוגעות ללב וסוחטות דמעות, אחרות יגרו את בלוטת הצחוק. אפנה לשכל הישר ואתבל את דברי ברגש עז.

אדבר בנחת, אתלהב במידה, לא אכחש דבר.
אנפנף קצת בזרועותי, אעפעף בריסי ולא אשכח לענוד עגילים צבעוניים תואמים את מצב רוחי באותו מפגש.
אני אהיה רהוטה, עניינית, מוכנה לשאלות קשות, לא אקח את עצמי ברצינות תהומית, אחייך ברוחב פה ואפזר מעיני ניצוצות התלהבות ירוקים לכל עבר.

אני אשכנע, ואם לא – לפחות אדע שעשיתי כמיטב יכולתי המוגבלת.
תודה רבה לך ס.

 

8 תגובות

    1. תאורייך עסיסיים אני יכולה לדמיין את הסצינה ויכולה להעיד כמי שמכירה אותך שאכן יישמת את כל שרצית ועמדת במילה שלך כלפי עצמך

  1. חחח
    תמיד אהבתי את האותנטיות שלך. לעולם לא תהיי כמו ס נקודה קום
    אלא תמיד כמו רונית דוט עצמך וכמו שאת…..וזה הכי נכון והכי מרגש. את עובדת מהלב ומהנשמה והכתיבה שלך משתבחת בהתאם. אדיוט ההוא מהמתנס שנתן לעצמו להיגרר אחרי עפעופים ומעשיות. . .
    פוסט מקסים ומנצח!!!

  2. רונית, אין לי ספק שתצליחי ליישם את התובנות אליהן הגעת! אני כבר רואה את החיוך, העיניים הבורקות וההתלהבות שמאפינים אותך. חיבוק

  3. איזו כתיבה!!!
    עסיסית, מתובלת במידה מדוייקת ועריבה לעין הקורא-ת.
    נהנית עד בלי די והתמוגגתי מהחיות שהקרין הטקסט המהנג הזה.
    תודה לך רונית על חגיגה של מילים לכל החושים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבת את הפוסט? 

Share on facebook
שתף בפייסבק

בטח יעניין אותך לקרוא

קונצרט מנטרות

 ההיכרות הבתולית שלי עם שירת מנטרות היתה ב- 2004. סיימתי את מסלול ההכשרה של ריו אביירטו בארץ ונסעתי להשתלם בקורס האינטנסיבי במרכז הבינלאומי בבואנוס איירס.

המשך קריאה

נקודת ה"אל חזור" שלי

שעה וחצי. זו הייתה מסגרת הזמן שהוקצבה לשלושה רכזים להציג את תחומי הפעילות שלהם במתנ"ס כדי להרשים את מקבל ההחלטות מטעם העירייה ולקבל אישור לתקציב:

המשך קריאה

ההיה או חלמתי קורונה

אתמול בזמן השלאף שטונדה חלמתי שיש לי קורונה. איך אני יודעת? כי השתעלתי. השתעלתי עד שכשכש לי הזנב. אני חוץ מהשתנקות של הקדמת קנה לוושט-

המשך קריאה