רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    סיפור מהסטודיו: שונאת – אוהבת

    אנחנו רוקדות לצלילי שיר עבר מוכר ועליז. "אני שונאת שונאת שונאת את השפה הגרמנית!" היא ממלמלת לעצמה בעודה ממשיכה לרקוד. גופה מתקשח, ותנועות ידיה נחרצות ונעשות תוקפניות וכועסות. צחוקה מלווה את האמירה הרצינית. הצחוק בגלל הקצב הסוחף של השיר המוכר שהיה להיט בזמנו והרצינות בגלל ההיסטוריה והסיפור המשפחתי. הניגודיות הזו משעשעת ומטלטלת אותה.

    אני מהופנטת אל החיזיון הנגלה לעיני ואומרת לעצמי: אני לגמרי מבינה אותה. עבורה שפת השיר מזכירה את הקולות מהתקופה המחפירה ההיא. עבורי השפה הגרמנית היא עולם שנכחד ונעלם. ילדותי היתה מתובלת בה. זו השפה שאמי ואבי דיברו מעל ראשי כדי שלא אבין את סודותיהם והיום אני יתומה מקיר אל קיר ועזובה ממנה.
    השיר הזה (בכללי אני נמנעת להשמיע שירים בשפה טעונה זו) מעלה בי את סבתא פינה שלי שאירחה את פרויד בביתה בוינה (כן כן. סבי היה המו"ל של כתביו), עם שיערה הכרוך כבייגלע אפור שגרה בדירת חדר ברחוב בר כוכבא בתל אביב עם רצפה מצויירת ומטבחון פעוטון במרפסת, ותוך כדי תנועה עולים באפי הרגיש זה אחר זה ריח הלביבות הספוג בידיה המחבקות וריח נייר העיתון אותו גזרה לריבועים כדי שיהיה לנו עם מה לנגב את התחת. הייתי משוחחת איתה בגרמנית ואני לא זוכרת מילה אחת שהיא אמרה לי בעברית.
    אה – נזכרתי! רו-נית זה בעברית.

    ככה זה: אותו מרחב, אותה יחידת זמן, קטע מוזיקלי אחד, ריקוד אחד: אצלי עולה געגוע ואצל מי שרוקדת לידי – סלידה.
    דוגמא אחת לאי הידיעה שלנו מה עובר על מי שרוקדים לצידנו, כאשר עולם שלם של רגשות ואסוציאציות נפרס במרחב. כל פעם מחדש אני משתאה מהפרשנויות השונות שלנו לאותם דברים. זה מסקרן, זה מאלף, זה מלמד.
    כך נבנית היכרות ומתהדקת חברות, כזו שממשיכה לעתים קרובות מחוץ לסטודיו.

    אני אוהבת את זה, בכל שפה!

     

     

     

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.

    אהבת את הפוסט? 

    שיתוף ב facebook
    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    הודיה על סרט בלהות

    זה דג הזהב העומד לרשותך. תצטרכ/י אותו אחרי הקריאה. את יושבת מול המסך הגדול בסינימטק ומודה על סרט הבלהות הזה. בדרך כלל את חוסכת מעצמך

    המשך קריאה

    ערב פסח בוגדני

                אימא שלי היתה מאד חברותית. היא אהבה א.נשים, היו לה הרבה חברים ובהיותה סקרנית וחסרת בושה לא בחלה בשום

    המשך קריאה

    דיינו גם דיינו

    מזה 40 שנים כ- 34 אנשים ואנשות, הרבה אחרי גיל ההסכמה והרבה לפני שחוגי בית היו נפוצים, מתכנסים אחת לחודש להרצאה/מופע. חברות וחברים שלי שיחד

    המשך קריאה