זו לא היתה הפעם הראשונה בה נפגשנו אבל זו היתה פגישתנו הראשונה במים. מפגש טיפולי משמעותי כציון דרך, מרגש ומטלטל.
לשתינו.
היא היתה אז רווקה בלי זוגיות, כבת 40, לפני כריתת רחם. פריכית ורועדת, בחוץ ובפנים.
מתאבלת.
טיפול-פרידה מלא כאב.
פרידה מחלום ההולדה, פרידה מנשיות לפי הפרשנות שלה, אולי גם מזוגיות.
הרגישה פגומה.
ביקשה: רק תחזיקי אותי במים ותני לי לצעוק ולבכות.
נשמנו יחד כדי לפתוח את הריאות הזועקות לקריאה, גיששנו יחד כדי למצוא קול. את קולה.
גם לצעקות לפעמים לא קל והן מתחבאות מפני עצמן.
קול ענות חלושה התפתח לצרחות מכמירות לב. לבי יצא אליה. גם המים עצמם לא נותרו אדישים והגיבו לסערה.
נשמנו יחד כדי לפתוח את הריאות הזועקות לקריאה, גיששנו יחד כדי למצוא קול. את קולה.
גם לצעקות לפעמים לא קל והן מתחבאות מפני עצמן.
קול ענות חלושה התפתח לצרחות מכמירות לב. לבי יצא אליה. גם המים עצמם לא נותרו אדישים והגיבו לסערה.
הרגשתי שכל מה שמתבקש ממני זה להיות איתה באופן הכי פשוט ורואה, לשאת אותה על גבי המים, לאפשר, לערסל, לנחם.
לא היה מקום לכל הטכניקות המלומדות. הבכי שטלטל את הגוף ואת המים הצטמק לאטו והתחלף לתחושת הקלה מבורכת.
שקט על פני תהום והמים חזרו לשקוט בפינאלה המיוחל.
בעלת הבריכה התקשרה למחרת: תגידי, כך יישמעו בעתיד כל הטיפולים שלך?!?
לא הכינותי תשובה מראש אז שתקתי.
לא היה מקום לכל הטכניקות המלומדות. הבכי שטלטל את הגוף ואת המים הצטמק לאטו והתחלף לתחושת הקלה מבורכת.
שקט על פני תהום והמים חזרו לשקוט בפינאלה המיוחל.
בעלת הבריכה התקשרה למחרת: תגידי, כך יישמעו בעתיד כל הטיפולים שלך?!?
לא הכינותי תשובה מראש אז שתקתי.