כוחו של החיקוי בתנועה במעגל

כנס ריו אביירטו במדריד

דמיינו לעצמכם מעגל של רוקדים. הם אינם רקדנים אלא פשוט אנשים שאוהבים לרקוד.
מלבד המנחה אין מי שיודע איזו מוזיקה תושמע עוד דקה:
מה היא תכתיב, מה היא תדרבן, מה היא תעצור.
האם היא תקלע לטעם האישי או לא.
מה תהיה התרומה שלה למעגל.

אחד מהם מתחיל להתנועע. הוא מתבקש לשים לב לנשימה, לצורך העולה מהגוף,
לשביב מחשבה שחולף ומתווה את התנועה, לרגש שמלבה אותה.
אולי הוא פשוט מתנועע מתוך ריק נעים…
האחרים מצטרפים אליו מתוך חיקוי. מחקים את התנועות,את הקצב, את מימיקת הפנים.
האם הם מדייקים את הניואנסים הקטנים או שהפרשנות שלהם משתרבבת בלי משים?

כך או כך, ההנחיה לכל השאר היא להתנועע כמוהו. עם הקצב, עם הצורניות של התנועה, עם שפת הגוף האופיינית,
עם ארשת הפנים. לנסות לקלוט את מצב הרוח, האנרגיה, טונוס השרירים, כיווץ הגבות, בדל חיוך, חוט דק של עצב או מבוכת-מה…
התנועה עוברת הלאה לבא אחריו וכעת אנחנו אתו.

גם הוא עולם ומלואו, אבל – שונה.
הבקשה חוזרת על עצמה: להשתדל לדייק ולהתנועע כמוהו.
נכון, החיקוי אינו מתבצע בדיוק מושלם. זה הזמן להבחין שאותה תנועה מקבלת אצל כל אחד מהמשתפים גוון אחר ובכל זאת,
הם מתבקשים להצטרף לקצב של האחר, למשך התנועה, לאנחה או קול שעולים בטון מסוים מאד…

זוהי תנועת החיקוי בהנחיה המתחלפת במעגל, אחד המרכיבים של שיטת ריו אביירטו.

מה יש בה שהיא משובבת נפש עבור חלק מהמשתתפים ומרתיעה אחרים ?
נניח שאתם חלק מצוות החקיינים המוכשרים של "ארץ נהדרת" והטילו עליכם משימה לחקות טיפוס מסוים.
לשם כך אתם רוצים לרדת לקנקנו ולאמץ את הליכותיו עד אחרון הפרטים.
נעזוב את מלאכות המחשבת של איפור ותלבושות שמדייקות את החיקוי. נדמה לעצמנו, ולו לרגע,
שאנחנו שחקנים היוצאים לשטח לחקור וללמוד תפקיד אופי חדש. כשנקודת המוצא היא סקרנות.
זה מרתק! נקפיא את הביקורת לגבי מה נכון, ראוי, יצירתי ואסטטי ונפנה את מלוא תשומת הלב למוצע לנו על מגש הקסם הלא מילולי.

מה מוגש לנו על מגש זה?

שיטת ריו אביירטו מאפשרת ומעודדת להציף את חומרי החיים העסיסיים: מנעד רחב של רגשות, צרכים, תחושות, תשוקות, כאבים,
תובנות, זיכרונות, מצבי רוח, חוויות ומערכות יחסים.

כשאנחנו מעתיקים את שפת הגוף של האחרים אנחנו יוצרים את אותו שיקוף מרתק הלקוח – בין השאר – מהמעגל האינדיאני.
אנחנו מוזמנים לשים לב מה יש בהם שמזכיר לנו את עצמנו.
מה אצלם מעיד על הדרך שכבר עשינו.
או על זו שעלינו עוד לעשות…

עולם ומלואו.

אנחנו מתייחסים לתקשורת הלא מילולית כפי שהיא באה לידי ביטוי גופני, מאפשרים לשקף ולהבהיר אותה וכך מביעים
אמפטיה לעולם הפנימי שעולה ממי שאותו אנו מחקים. זו הסיבה שיש מי שמעידים על תחושת ביטחון ושקט כשהם נשוא החיקוי.
"אני יודעת שלא משנה איך אתנועע ומה אביע תוך כדי ריקוד – יש לי תחושה שמקשיבים לי", ציינה אחת המשתתפות.

זוהי גם מהותה של ההיפרדות. כשאני מחקה מישהו אחר אני נפרד מהאחריות לתנועות שלי. מהציפיות שלי מעצמי
להיות יצירתי ומקורי, להרשים, לשעשע. התנועות האופייניות שלי מוכרות לי היטב כי הן מוטבעות באוטומט הפרטי (על עוונות המניירות)
ולעיתים ממאיסות עצמן עלי. כמה מרענן להשתחרר מהן לזמן-מה, להתחדש ולהטמיע שפת גוף שונה, ללכת שבי אחרי…

בל נטעה. יש מי שחשים מבוכה להתנועע כאשר אחרים מחקים אותם (לעתים החיקוי מתקשר לחוויית עבר שלילית),
הם חשים חשופים ולרוב גם לא מתאים להם לחקות את האחרים. רק תנו להם לרקוד באופן חופשי והם מאושרים עד הגג.
מנגד יש את מי שאוהבים את החלק הזה בו הם מחקים את ריקוד האחרים. הוא מאפשר הרפיה פנימית, סוג של שחרור מאחריות,
הבנה שכל תנועה היא לגיטימית ומרחיבה את הרפרטואר התנועתי שלהם. הם מקבלים רעיונות תנועתיים לדרך, השראה לשימוש נרחב יותר
בגוף, אומץ להעלות קולות מהאוב…

החיקוי יכול להיות משחק משעשע וקליל והוא יכול גם להוביל למפגש עמוק ועצמתי.

בסיומו של מעגל נשים במים ניגשה אלי בחורה כבת 30 שסיפרה שכאשר חיקתה את ריקודה ושפת הגוף של משתתפת בגילה של אמה שנפטרה,
היא התרגשה עד דמעות מהדמיון ביניהן וחוותה סוג של התפייסות איתה.

כך או כך, לנשוא החיקוי זו אינה רק הזדמנות לביטוי, אלא גם להתבוננות כיצד הוא נתפס בעיני האחרים והזדמנות מופלאה ללמוד דבר או שניים על עצמו.
יש בחיקוי משמעות עמוקה עבור הקבוצה כולה כל עוד משמרים בה את ההומור ומנחילים את הידיעה ותחושת הביטחון כי כל תנועה הינה לגיטימית.
התוצאה המבורכת המתקבלת היא תחושה שבטית של אחידות, אחדות והרמוניה.

לסיכום:
החיקוי במעגל הינו אחד מהמאפיינים והכלים הייחודיים של שיטת ריו אביירטו. מלבד היותו דרך נוספת להעמקת ההיכרות בקבוצה
הוא משמש לשיקוף, לאמפתיה, לקבלה, להרחבת הרפרטואר התנועתי, לביטחון, למדיטציה, לחיזוק תחושת הלכידות הקבוצתית.

יחד עם זאת, חשוב לציין: למי שהחלק הזה במפגש גורם להם אי-נוחות, התשובה היא: "לא חובה". המילה "צריך"
היא כמעט לא לגיטימית כאן.
ריו אביירטו היא שיטה שמעניקה גישה פלורליסטית ואופטימית לחיים. כזו שבמהותה נותנת במה ומאפשרת התנסויות אבל אינה כופה דבר.
אם עולה התנגדות להנחיה – אין הכרח.
זו רק הזמנה לחקירה וגילוי והרשות נתונה.

חומר למחשבה:
האם חווית פעם חיקוי מתוך לעג?
מה למדת דבר-מה חדש על עצמך כאשר חיקו אותך? אולי הודגש משהו שכבר ידעת…
מה למדת על עצמך כאשר את/ה מחקה את האחר?

טיפ:
בעזרת ההנחיה המתחלפת בדרך החיקוי בתנועה ניתן להביא למעגל נושאים שונים, למשל:
את מצב הרוח של כל אחד מהמשתתפים, מיומנות אישית מיוחדת (גופנית/קולית/תנועתית), נושא בתחום תוכן הספציפי, ועוד.

בנימה אישית:
המאמר נכתב מתוך ניסיון מעשי ורצון לענות לשאלות שאני נשאלת לגביהן במהלך השנים.
מה שמנחה אותי זה הרצון לחלוק ולהסביר את אשר נרמז במהלך המפגשים בשיטה שהמסרים בה לרוב חבויים ואינם מילוליים
והיא רבת קסם וידידותית למשתמש.

אם עולה סקרנות או רצון לשאול, לשתף, לסתור, לתמוך, לעבות ולהציע – מונחת כאן הזמנה ליצירת קשר

אהבת את המאמר ?    

שיתוף ב facebook
שתף בפייסבק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים