רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    נשים רוקדות ניסים

    הן נכנסות לסטודיו אחת אחת או בצמדים שנפגשו זה עתה במבואה.
    התרגשות ניכרת בקילוח המילים ובשיתוף של "מה נשמע" כאילו לא התראו יובלות.
    כאילו.
    כולו עבר שבוע.
    שבעה ימים.
    168 שעות.
    הן התחילו בגלל הריקוד ונשארו בזכות הקבוצה.
    הן אחרי צבא ולידות: גדולות וקטנות, עבות ודקות, עגולות וחדות, פטפטניות ושותקות, בהירות וכהות, פושרות וקפואות, חברותיות במיוחד ומכונסות לתפארה.
    חינניות .
    יפות כל אחת בדרכה.
    דוק של ניסיון חיים משוך על מבטן. אחת מהן עם לקות כבדה בראייה והאחרות טורחות סביבה כדי שתחוש בטוחה.
    גלויים בפני סיפורי חיים, מכאובים, עכבות, לבטים וחששות אבל כל אלה מחווירים לעומת הניצחונות הנחגגים יחד בקבוצה.
    צלילי המוסיקה ממיסים את זוויות הפה וחיוך מאיר טווה חוטי קשר ללא מילים.
    הנשימה מנביטה תנועה וזו מולידה עוד תנועה ועוד אחת…
    הן מערסלות בחושניות את האגן, מנופפות בידיים ללא אג'נדה מלומדת ומשקשקות את רמ"ח איבריהן ושס"ה גידיהן גם בטראנס סוער שלא היה מבייש את דור ההמשך.
    לא נמצא כאן את רינה שיינפלד הבאה ובכל זאת הגוף מאותת והנשמה מהגגת: כך אני רוצה לנוע כעת, כך מתאים לי!
    הן רוקדות לא כדי להתחנף, לא כדי להרשים, לא כדי למצוא חן.
    את הריצוי השאירו הרחק מאחור כאשר רקדו כבנות 30.
    כשאחת מהן תולה בי עיניים בורקות ואומרת: אחרי פסק זמן של שנים רבות הרקדנית שבי חזרה לתחייה ואחרת לוחשת בביישנות-מה: "מזמן לא חשתי כל כך סקסית", אני יודעת: מתרחש כאן נס. לא פחות.
    אנחנו נפרדות עד הפעם הבאה.
    כך 13 שנים.
    ניסים
    רודפים
    ניסים.

    מוזמנת להצטרף למפגש היכרות בספטמבר

    2 תגובות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שיתוף ב facebook
    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    מה את בעצם עושה במים?

    כשאני נשאלת: את עושה ווטסטו, נכון? או: באיזו שיטה את מטפלת? – אני עוצרת, נושמת ומארגנת את המילים שלי לפני צאתן לאויר החופשי. אז ככה:

    המשך קריאה

    חופשה משפחתית

    איזה כיף לי שאני יכולה לשנוץ באמצע היום, נניח בשעה שלוש ותשע עשרה דקות, אחרי שנכנסתי ראשונה למקלחת לפרק זמן בלתי מתחשב וכל המים זרמו

    המשך קריאה

    הזמנה שאי אפשר לעמוד בפניה

    יש את הרגע הזה שבו אני מבקשת ממך לעצור על המדרגה העליונה בירידה לבריכה. לעצור לרגע את הלהיטות המובנת לקפוץ כבר למים ולאפשר לעצמך לזלוג

    המשך קריאה