השנה בפעם הראשונה בחיי ביקשתי מתנת יום הולדת מזרים.
פיזרתי אותה לרוח וקיבלתי – במקום שעת רכיבה על אופנוע אחד, רכיבה על שני אופנועים!
תרגלתי ויפאסנה ובאופן מאד לא צפוי נהניתי לשתוק
חמישה ימים, 120 שעות, 7200 דקות ורוצה שוב!
אכלתי פלפל טרי חריףףף. טעות.
גם חיטה מעושנת. לא טעות.
העזתי להביא קבוצה לרקוד עם רנה שינפלד המופלאה.
הזמנתי פסנתרן מחונן בן 18 לרב שיח מוזיקלי-תנועתי בסדנת ריו אביירטו
מישהי התנהגה בבריונות במהלך שיעור.
התחיל איתי… ג'יגולו (כך אמרה מבינת הדבר שנכחה באירוע המכונן)
נהניתי משיעור יוגה, אבל ממש נהניתי ולא ספרתי את הדקות עד סיומו
הוזמנתי לטקס פרס רפאל והתרגשתי עד דמעות כי בן משפחתי קיבל פרס על מפעל חיים
הבנתי שאם אני כבר מועילה בטובי לעשות בדיקות גופניות אז אני אלופה בלא לתת אותן לפענוח
הפנמתי שיש לי חוזקות שנעים להישען עליהן וחולשות שדי לי מלייסר את עצמי בגללן
הרגשתי שלהיות בת אדם רגישה מאד זו תכונה מוערכת אבל גם כזו שמסבה סבל רב
שהלכתי לבדי, בלי ליווי של תזמורת הצבא האדום, להרצאה ולמופעי מחול.
שנרשמתי למחקר למרות שאני בקבוצת ביקורת זניחה
השנה בפעם הראשונה וזה לא באחריותי – נולדה גילי וניתן
לה שם חיבה לשמחה והוא כל כך הולם אותה.
חמדנית שכמוני, יש לי משאלה לשנה החדשה:
הכי בעולם אני רוצה שהגאונים והגאונות שמסתובבים בינינו ימציאו קסם שיגרום למחשבות המידפקות מדופן לדופן במוחי הסוער לעבור מהלך מיידי של "העתק הדבק" לטכסט מוקלד במחשב. כך לא יקרה ששום הגיג מתוחכם, רעיון זדוני, תובנה מזהירה- יחמקו ממני וייעלמו כלא היו.
אין לי בעיה לוותר על תמלוגון או שניים מהרעיון לסטאטאפ הזה אבל תמציאו כבר!
כפי שנושאים שמעסיקים אותי בחיים מוצאים את דרכם לסטודיו ומתורגמים לתנועה, כך כל מה שאני מאחלת לעצמי אני מאחלת לכם.
למשל:
* שימציאו סטרט אפ שיענה בול על צורך אישי שלכם.
* שתעשו דברים בפעם הראשונה בחייכם, לא משנה בני כמה אתם.
* שתפתחו דלת למישהו אחר ושיפתחו עבורכם דלת.
* שנרגיש ששומרים עלינו, שאנחנו נתונים בידיים בטוחות ושבאמת איכפת מאיתנו – העם.
ובריאות – בטח בריאות.
ושמחה.