רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    בפעם הראשונה בחיי

    השנה בפעם הראשונה בחיי ביקשתי מתנת יום הולדת מזרים. 

    פיזרתי אותה לרוח וקיבלתי – במקום שעת רכיבה על אופנוע אחד, רכיבה על שני אופנועים!

    תרגלתי ויפאסנה ובאופן מאד לא צפוי נהניתי לשתוק 
    חמישה ימים, 120 שעות, 7200 דקות ורוצה שוב!

    אכלתי פלפל טרי חריףףף. טעות. 
    גם חיטה מעושנת. לא טעות.

    העזתי להביא קבוצה לרקוד עם רנה שינפלד המופלאה. 

    הזמנתי פסנתרן מחונן בן 18 לרב שיח מוזיקלי-תנועתי בסדנת ריו אביירטו 

    מישהי התנהגה בבריונות במהלך שיעור.

    התחיל איתי… ג'יגולו (כך אמרה מבינת הדבר שנכחה באירוע המכונן) 

    נהניתי משיעור יוגה, אבל ממש נהניתי ולא ספרתי את הדקות עד סיומו

    הוזמנתי לטקס פרס רפאל והתרגשתי עד דמעות כי בן משפחתי קיבל פרס על מפעל חיים

    הבנתי שאם אני כבר מועילה בטובי לעשות בדיקות גופניות אז אני אלופה בלא לתת אותן לפענוח

    הפנמתי שיש לי חוזקות שנעים להישען עליהן וחולשות שדי לי מלייסר את עצמי בגללן

    הרגשתי שלהיות בת אדם רגישה מאד זו תכונה מוערכת אבל גם כזו שמסבה סבל רב

    שהלכתי לבדי, בלי ליווי של תזמורת הצבא האדום, להרצאה ולמופעי מחול. 

    שנרשמתי למחקר למרות שאני בקבוצת ביקורת זניחה

    השנה בפעם הראשונה וזה לא באחריותי – נולדה גילי וניתן 
    לה שם חיבה לשמחה והוא כל כך הולם אותה.

    חמדנית שכמוני, יש לי משאלה לשנה החדשה:

    הכי בעולם אני רוצה שהגאונים והגאונות שמסתובבים בינינו ימציאו קסם שיגרום למחשבות המידפקות מדופן לדופן במוחי הסוער לעבור מהלך מיידי של "העתק הדבק" לטכסט מוקלד במחשב. כך לא יקרה ששום הגיג מתוחכם, רעיון זדוני, תובנה מזהירה- יחמקו ממני וייעלמו כלא היו.  
    אין לי בעיה לוותר על תמלוגון או שניים מהרעיון לסטאטאפ הזה אבל תמציאו כבר!  

    כפי שנושאים שמעסיקים אותי בחיים מוצאים את דרכם לסטודיו ומתורגמים לתנועה, כך כל מה שאני מאחלת לעצמי אני מאחלת לכם. 
    למשל:
    * שימציאו סטרט אפ שיענה בול על צורך אישי שלכם.
    * שתעשו דברים בפעם הראשונה בחייכם, לא משנה בני כמה אתם.
    * שתפתחו דלת למישהו אחר ושיפתחו עבורכם דלת.
    * שנרגיש ששומרים עלינו, שאנחנו נתונים בידיים בטוחות ושבאמת איכפת מאיתנו – העם. 

    ובריאות – בטח בריאות.
    ושמחה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    שארית חיי

    אני, רונית אידלמן לבית ברנר, בתם של אלפרד-נתן ברנר מוינה ורחל לבית פריזם מוופטל שבגרמניה, מכריזה בזאת שאני בת 70! זהו, כבר לא שומעים את

    המשך קריאה

    תקוה בתקופה חסרת תקוה

      שמש שציירה מורה בחצר ביה"ס עבור מי שזקוק/ה לחיבוק כאשר שמתי לב שקשה לי לאחרונה להחזיק בתקווה הבנתי שאני בצרות צרורות. מסביבי מתחוללות טרגדיות

    המשך קריאה

    מכתב לסטודנטית במסלול ההכשרה

    לקראת פתיחת מסלול ההכשרה של ריו אביירטו קיבלנו ברכות ממרכזים בעולם וההתרגשות גאתה. זה מה שכתבתי לסטודנטית שאני עדיין לא מכירה. היא תקבל זאת בתוך

    המשך קריאה