רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    בפעם הראשונה בחיי

    השנה בפעם הראשונה בחיי ביקשתי מתנת יום הולדת מזרים. 

    פיזרתי אותה לרוח וקיבלתי – במקום שעת רכיבה על אופנוע אחד, רכיבה על שני אופנועים!

    תרגלתי ויפאסנה ובאופן מאד לא צפוי נהניתי לשתוק 
    חמישה ימים, 120 שעות, 7200 דקות ורוצה שוב!

    אכלתי פלפל טרי חריףףף. טעות. 
    גם חיטה מעושנת. לא טעות.

    העזתי להביא קבוצה לרקוד עם רנה שינפלד המופלאה. 

    הזמנתי פסנתרן מחונן בן 18 לרב שיח מוזיקלי-תנועתי בסדנת ריו אביירטו 

    מישהי התנהגה בבריונות במהלך שיעור.

    התחיל איתי… ג'יגולו (כך אמרה מבינת הדבר שנכחה באירוע המכונן) 

    נהניתי משיעור יוגה, אבל ממש נהניתי ולא ספרתי את הדקות עד סיומו

    הוזמנתי לטקס פרס רפאל והתרגשתי עד דמעות כי בן משפחתי קיבל פרס על מפעל חיים

    הבנתי שאם אני כבר מועילה בטובי לעשות בדיקות גופניות אז אני אלופה בלא לתת אותן לפענוח

    הפנמתי שיש לי חוזקות שנעים להישען עליהן וחולשות שדי לי מלייסר את עצמי בגללן

    הרגשתי שלהיות בת אדם רגישה מאד זו תכונה מוערכת אבל גם כזו שמסבה סבל רב

    שהלכתי לבדי, בלי ליווי של תזמורת הצבא האדום, להרצאה ולמופעי מחול. 

    שנרשמתי למחקר למרות שאני בקבוצת ביקורת זניחה

    השנה בפעם הראשונה וזה לא באחריותי – נולדה גילי וניתן 
    לה שם חיבה לשמחה והוא כל כך הולם אותה.

    חמדנית שכמוני, יש לי משאלה לשנה החדשה:

    הכי בעולם אני רוצה שהגאונים והגאונות שמסתובבים בינינו ימציאו קסם שיגרום למחשבות המידפקות מדופן לדופן במוחי הסוער לעבור מהלך מיידי של "העתק הדבק" לטכסט מוקלד במחשב. כך לא יקרה ששום הגיג מתוחכם, רעיון זדוני, תובנה מזהירה- יחמקו ממני וייעלמו כלא היו.  
    אין לי בעיה לוותר על תמלוגון או שניים מהרעיון לסטאטאפ הזה אבל תמציאו כבר!  

    כפי שנושאים שמעסיקים אותי בחיים מוצאים את דרכם לסטודיו ומתורגמים לתנועה, כך כל מה שאני מאחלת לעצמי אני מאחלת לכם. 
    למשל:
    * שימציאו סטרט אפ שיענה בול על צורך אישי שלכם.
    * שתעשו דברים בפעם הראשונה בחייכם, לא משנה בני כמה אתם.
    * שתפתחו דלת למישהו אחר ושיפתחו עבורכם דלת.
    * שנרגיש ששומרים עלינו, שאנחנו נתונים בידיים בטוחות ושבאמת איכפת מאיתנו – העם. 

    ובריאות – בטח בריאות.
    ושמחה.

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    קליפ הסברה בתנועה בעת מלחמה

    כאשר נעניתי לקריאה להשתתף בקליפ הסברה מחולי שאמור להתפרסם כחלק ממערך ההסברה בעולם, לא תארתי לעצמי שאולי אתחרט. מחשש להפרעות גייסו מפה-לפה רקדנים מקצועיים, מנחים

    המשך קריאה

    על הקשר בין משחק לאהבה

    אם תשאלו אותי מה זיכרון הילדות הכי חי שלי אענה מיד: ניתוח הפזילה ואבא משחק איתי. למה הניתוח? כי הדוקטור הכי מפורסם במדינה הציב מול

    המשך קריאה

    שארית חיי

    אני, רונית אידלמן לבית ברנר, בתם של אלפרד-נתן ברנר מוינה ורחל לבית פריזם מוופטל שבגרמניה, מכריזה בזאת שאני בת 70! זהו, כבר לא שומעים את

    המשך קריאה