כשאני רוקדת בקבוצה שלי עד כלות – אני יכולה לעודד את האחרים לרקוד את הריקוד הפרטי שלהם
כשאני צוחקת בקבוצה בקול גדול – אני יכולה לדרבן את המשתתפים לצחוק בקול רם
כשאני בוכה עד כלות בפני הקבוצה- אני יכולה להיות באמפתיה עם הבכי של האחרים
כשאני מצליחה לשחרר צעקה בקבוצה- אני יכולה להכיל צעקות שאינן שלי
כשאני מעזה לשיר בקבוצה- אני יכולה לאפשר לאנשים לשיר את השיר שלהם
כשאני מעסה את היצירתיות שלי- אנשים מתפעלים מזו שלהם
כשאני מעדיפה להתכנס בעצמי – אני יכולה להבין את הרצון לפרוש הצידה
כשאני נרדמת בקבוצה- אני יכולה לחייך לעצמי ולקבל את מי שנרדם בקבוצה שלי…
כשאני מאפשרת לעצמי לחוות, להיות נוכחת במלוא תשומת הלב ולגעת בקצוות בתוך המרחב הבטוח – אני מבשילה להיות מנחה יותר חזקה ויותר מאפשרת.
כשאנשים בקבוצה שאני מנחה נבהלים מהתחושות, הרגשות והקולות שעולים אצל חלקם, כשהם מביטים בי ומחכים לתגובתי-
הם פוגשים אותי נוכחת, יציבה, מכילה ומחוברת ואז נרגעים וממשיכים בשלהם.
להיות מנחה בשיטת ריו אביירטו זה קודם כל להיות משתתפת אמיצה!
נכתב יחד עם רונית רביב בסיומה של סדנת מנחים יולי 2014 (הדברים מכוונים גם למנחים הגברים שבינינו)
מדגדג לך להגיב? לשתף? מוזמנת לכתוב לי תגובה
