רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

לקבלת עדכונים במייל:

להיות מנחה אותנטית

כשאני רוקדת בקבוצה שלי עד כלות – אני יכולה לעודד את האחרים לרקוד את הריקוד הפרטי שלהם
כשאני צוחקת בקבוצה בקול גדול – אני יכולה לדרבן את המשתתפים לצחוק בקול רם
כשאני בוכה עד כלות בפני הקבוצה- אני יכולה להיות באמפתיה עם הבכי של האחרים
כשאני מצליחה לשחרר צעקה בקבוצה- אני יכולה להכיל צעקות שאינן שלי
כשאני מעזה לשיר בקבוצה- אני יכולה לאפשר לאנשים לשיר את השיר שלהם
כשאני מעסה את היצירתיות שלי- אנשים מתפעלים מזו שלהם
כשאני מעדיפה להתכנס בעצמי – אני יכולה להבין את הרצון לפרוש הצידה
כשאני נרדמת בקבוצה- אני יכולה לחייך לעצמי ולקבל את מי שנרדם בקבוצה שלי…

כשאני מאפשרת לעצמי לחוות, להיות נוכחת במלוא תשומת הלב ולגעת בקצוות בתוך המרחב הבטוח – אני מבשילה להיות מנחה יותר חזקה ויותר מאפשרת.
כשאנשים בקבוצה שאני מנחה נבהלים מהתחושות, הרגשות והקולות שעולים אצל חלקם, כשהם מביטים בי ומחכים לתגובתי-
הם פוגשים אותי נוכחת, יציבה, מכילה ומחוברת ואז נרגעים וממשיכים בשלהם.

להיות מנחה בשיטת ריו אביירטו זה קודם כל להיות משתתפת אמיצה!

נכתב יחד עם רונית רביב בסיומה של סדנת מנחים יולי 2014 (הדברים מכוונים גם למנחים הגברים שבינינו)

מדגדג לך להגיב? לשתף? מוזמנת לכתוב לי תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבת את הפוסט? 

שיתוף ב facebook
שתף בפייסבק

בטח יעניין אותך לקרוא

תראו מי נכנסה לאוטו שלי

  כמו שעיתון ידיעות אחרונות ובית"ר ירושלים עברו בתורשה במשפחה שלנו, כך גם הפאניקה. את שלי ירשתי מאימא. לה לפחות היתה הצדקה. בכל אופן, היא

המשך קריאה