במפגש הראשון שלי עם שאקטי לפני 4 שנים הייתי בהלם. הלם במובן של הצפה.
אני זוכרת עצמי מביטה סביב, לא עייפה לקלוט את הנוף, הצבעים, הקולות, הצלילים, המוסיקה, הדמויות הרבגוניות. אני מתבוננת בנשים שנמצאות במרחב המאוורר הזה ולוכדת תמונות כמו במצלמה: צעירות ומבוגרות, חבורות קטנות או גדולות, כאלה שצוחקות בקול פרוע ואחרות שמסתודדות בשקט. נשים מתבודדות ומתכנסות בעצמן, נשים מניקות, אמהות ובנות, מטפלות ומטופלות, מתפשטות חופשי מחוץ לתאי המדידה, עומדות חבוקות ברגע אינטימי משלהן באמצע ההמולה ועוד ועוד .
ומעל כל העוצמה הזו, למרות הכמות המסחרית של נשיות מרוכזת – יש באויר שלווה כל כך נעימה, כאילו מישהו לחץ על כפתור mute בשלט אבל לא פגם בחיות ובחיוניות .
במהלך השנים בהן אני מנחה בשאקטי אני מתפעלת מחדש מהיכולת המופלאה של נשים – לעיתים זרות לגמרי – לפתוח את סגור ליבן בפתיחות בנושאים רגישים, חולקות גילויים מרעישים, חוויות קשות, רגעים מרגשים וגם רוקמות קשרי עבודה ומחליפות טיפים עסקיים.
פגשתי עיניים צוחקות ופגשתי עיניים עצובות. רקדתי באינטימיות ובשחרור פרוע , פגשתי סיפורי חיים מרתקים, שותפתי בחוויות מעוררות קינאה ובאחרות שגרמו לי להוקיר כמה שפר גורלי.
מכל אלה נחקקו במיוחד בזיכרוני שלוש חוויות ושלושתן התרחשו במים.
האחת: אישה עומדת עירומה על שפת הבריכה קבל עם ושמש לא רחמנית, חושפת את גופה העירום קטוע השד ובהתרגשות חרישית מספרת את סיפור ההעזה הפרטי כל כך שלה. וההמולה בתוך ומחוץ למים שוקטת ואנחנו מתמגנטות אל דמותה.
השניה: בתום תרגיל של תנועה במים ניגשת אלי בחורה ובקול רועד מספרת לי שכאשר רקדה עם מי שמולה, כשמבטיהן צמודים והדיאלוג התנועתי גדל להיות הרמוני ואחיד, דימתה את אמה רוקדת איתה ואומרת לה את שלא הספיקה לומר בטרם מותה …
החוויה השלישית קשורה לבחורה שלא הכרתי אבל דמותה צוירה באהבה רבה על ידי חברותיה. דניאלה אהבה את פסטיבל שאקטי, אהבה מאד מים , אהבה לרקוד והיתה בחורה מיוחדת ושוקקת חיים עד שנפטרה והיא רק בת 30. תמר חברתה ביקשה לציין את יום מותה באופן שמאגד את אהבותיה ואנחנו ערכנו טכס קצר במהלך הסדנה במים. בחרנו בשיר שמח, כזה שמשקף את דניאלה ואהוב עלי במיוחד: "ריקוד החיים" (של רונית שפי) ובכינו וצחקנו לזכרה.
ריו אביירטו – הנהר הפתוח – זרם בכל המובנים…
שוב מוכיחים המים שהם ממיסים, מכילים, מרפאים, מענגים.
שלוש חוויות, שלוש נשים שונות ואני אחת. האחת שמלקטת אותן, נוצרת בליבי והן מזינות אותי במהלך השנה, גם כמנחה, גם כאישה גם כאם עד הפסטיבל הבא.
