הודו 2013, ערב סוכות
דרמקוט הוא אחד מארבעת הכפרים המרכיבים את דרמסלה ושוכן בשלווה בין הרים ירוקים.
לא יותר מדי סמטאות, אשרם חינני ליוגה, זולות מקיר לנוף, צ'אי למון- ג'ינג'ר- דבש על כל לשון (פלוס עוד כמה חומרים מדשנים…), מנזר טושיטה , נזירה יפהפיה במיוחד עם סיפור חיים מדהים ואוליגרך ריקשות הודי רמאי וחמדן מעין כמותו.
אבל מה הכי קפץ לי לעין ?
נוכחותם של כל מיני קורסי קוצ'י פוצ'י לגוף ולנשמה, וריקוד?- נאדה! שום מוזיקה לא עלתה באויר, שום צליל מנענע של קונדליני…
את העובדה העקומה הזו החלטתי שצריך ליישר ולכן נקבעה ספונטנית סדנת ריו אביירטו: תנועה לגוף ולבלוטת האומץ (או הטיפשות – נרשמה עמימות באזור הזה)
זו היתה רק התחלה של הרפתקה עם עליות ומורדות, בתנאים מוזרים, אבל גם משעשעת מאד שהזיכרונות והמסקנות ממנה הם נכס מוערך לחיי.
אז מה היה לנו?
איתור סטודיו מקסים במעבה היער ; הפעלת חנדלך והצעת עסקה שאשוקה = בעל ביה"ס למוזיקה לא יכול היה לסרב לה ; צירופו לסדנה של מתופף הודי חמוד אש אותו קטפתי מאחת המסעדות ונחישות של המעודדות המקסימות שלי כשאני כמעט הרמתי ידיים בגלל ענייני שיווק צולעים וגם איך מסבירים לא-נשים איך להגיע?- אחרי הסלע השמאלי במורד השביל שביער או מימין לנחלון הזורם שבין הבית הטורכיזי לאדום-חמרה?!?
באורח פלא ממש, כשהגעתי בשעה הייעודה לסטודיו, ישבו להם על הגדר שליד הבאר 15 מופלאים ומופלאות, משוחחים וצוחקים טרום סדנה ומחכים רק להוד רוממותי.
ליבי העולץ אשקרה חישב לקפוץ ממקומו הבטוח!
מסקנות?
- תמיד צריך לנסות להגשים מאוויים. להיות יצירתיים ולעקוף קשיים.
- לא חשוב אם הפלאייר הוא על הפנים, יורד ברד בגודל של ביצי
דרקון ומסתכלים עליך בחשדנות – בסוף מגיעים מי שצריכים להגיע וקורה מה שצריך לקרות לטובה. - להיעזר באנשים מרעיפי טוב. מדרבנים כאלה. עקשנים יותר ממך…
- הריקוד הוא דבק בינלאומי מעולה
