ספטמבר 2013
הבטחתי לבדוק לאיזו מחצית אני שייכת: האם לאוהדים הנלהבים או למסתייגים הנחושים.
אז זהו: לא החלטתי. הדוקטורט יהיה זקוק לעוד ביקורי אישוש שאלות המחקר.
מעבר למוצפות בה אני שרויה עדיין, הודו עבורי היא בעיקר הזדמנות מופלאה לוותר על המתוכנן והצריך ומה עושים ברגע הבא. לזרום לגמרי עם שלל האפשרויות שנקרה על הדרך, להסתגל לטוויסטים שמתרחשים בעלילה ולמצות את הרגע הנוכחי. התובנה הזו התחזקה גם בהשפעת מדיטציות הבוקר במנזר הטיבטי טושיטה שבדרמקוט.
נדמה שאין אפשרות אחרת אלא להסתגל לאופן בו מתנהלים העניינים בפאזל המורכב הזה ששמו "הודו" או – להימלט על נפשך.
כך עשתה חברתי ע. שירדה מהמטוס בכלכותה וכבר בשדה התעופה התבוננה ימינה ושמאלה, התפלצה למראה עיניה, הריחה את סמיכות האויר המתובל
על גדותיו, טופפה באלגנטיות על עקבותיה ועלתה למטוס הראשון חזרה הביתה.
אני טוענת שההזדמנויות מפתיעות ומלבבות. דוגמא? ברצון.
דרמקוט (דרמסלה). שפע סדנאות ואין סדנת ריקוד אחת לרפואה. הייתכן? זהו – שלא!
בעזרת בת אחת, שתי חברות, מכרים חדשים והיקום המזמן בשורות טובות מצאנו סטודיו טמון בתוך טבע ירוק ששייך למוסיקאי עדין המראה ורך הדיבור – אשוקה.
ההסכם היה לא לגבות ממני שכירות (מחיר "אגדי" של 42 ש"ח לשעתיים) ותמורת זה כל ההכנסות יוענקו לביה"ס למוסיקה שבבעלותו, והיו הכנסות!
עצם הבחירה של אנשים שאינם מכירים זה את זה, אותי, את הסטודיו, את ריו אביירטו – ריגשה אותי. היה כיף גדול להיווכח (שוב) כיצד הריקוד מטשטש הבדלי גיל, מוצא, יכולת, ניסיון, ידע ומאחד לבבות זרים.
לא יכולתי להימנע מההקבלה למה שקורה במפגשים בארץ. יש שמבקשים ממני לדעת מה בדיוק יהיה מהלך השיעור, מי המשתתפים וכד'. ההסבר שאני מספקת הוא שיש קרקע מוצקה עליה יש התרחשות עם כוונה אבל היא נועדה לתזוזות, להפתעות ושינויים, לשבירת מוסכמות ודעות קדומות, להתמסמסות של משפטים שאנחנו נוהגים לומר על עצמנו וזה קורה בעיקר בהשפעת הקבוצה.
המילה "זרימה" היא אולי שחוקה אבל אני אוהבת אותה. היא מתאימה לי כאדם, כמנחה וכמטפלת.
למי שמתכוונים להצטרף לאחת הקבוצות הרוקדות זו הזמנה לקחת בחשבון את האיכות הזו של זרימה עם הלא ידוע.
לא לכולם זה קל ופשוט אבל מי שמסכים להיות במקום הנזיל הזה – יפיק ממנו שפע הנאה, לימוד וסיפוק.
לתגובה / שיתוף /מה שבא…