רונית אידלמן

כאן לא תמצאו מאמרים אקדמאים. לפחות כרגע.
מצד אחד צר לי על כך, מצד שני – אני מכירה את עצמי: אם אתגייס לכתוב על פי כל הכללים והדקדוקים האקדמאים, בקושי אכתוב … ­
אני מעלה על הכתב רעיונות, תובנות, שביבי מחשבות, חוויות, תהליכים ושינויים שקשורים לעשייה שלי כמנחת קבוצות, כמטפלת, כאדם פרטי. 
לכן ה"מאמרים" כאן הם יותר הגיגים שלי. לעיתים על התפר בין בלוג למאמר, לעיתים רציניים ולעיתים  מבודחים אבל תמיד כנים ומוגשים באהבה.

    פחדנית !

    יצא לכם להיות במופע מחול שבו הרקדנים יורדים לקהל ובוחרים מתוכו אקזמפלרים (דוגמאות) להעלותם לבמה? הצפוי הרי ברור: כדי לרקוד איתם.
    אתם מכירים את הרגע הזה בו חלקיקי קהל מתכווצים לעוברים בכיסאותיהם כתנועת האצבעות המגמדת תמונה בסמרטפון, מנסים להעלים עצמם ומביטים לצד השני (בערך כמו שבוחרים ועד בית/ועד כיתה / ועד מוסך) וחלקם תמיד נבחרים? אלה שיש בהם משהו שמושך את העין ומבליט אותם על פני האחרים?  אני מכירה מישהו כזה שבלוריתו הכסופה תמיד מביאה אותו לרגע התהילה המדויק הזה וביישנותו פורחת לה בן רגע…
    ואני? מה, לא רואים אותי? השיער שלי לא ג'ינג'י דיו ?!?
    במופע המחול דקדאנס של להקת בת שבע האכזמפלר הנידון מאד רצתה לעלות לבמה. מה לא עשיתי: התיישבתי בגו זקוף עד סוף הכסא, הגבהתי את צוואר הברבור שלי, קרעתי את שפתי בחיוך מתנוך לתנוכית, זקפתי חזה ו…נאדה ! בעיניים כלות ובטוסיק תזזיתי התבוננתי על מי שנבחרו ורקדו על הבמה עם הרקדנים מלאי החן והוירטואוזיות. זה היה הרגע שבו החלטתי: no more!
    בפעם הבאה אני לא מסתפקת בכשכוש בזנב אלא מציעה את עצמי.
    ואתם?
    כמה העזה דרושה כדי "לקפוץ למים" כשאתם רוצים להצטרף לסדנה ובראש מתרוצצים כל מיני סיפורים מסרסים?
    מה עוצר אתכם להצטרף לקבוצה רוקדת?

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    אהבת את הפוסט? 

    שתף בפייסבק

    בטח יעניין אותך לקרוא

    כן או לא?

    הייתי מנחה ממש טריה כשרוברטו הגיע לשיעורים שלי. ידעתי שהוא פסיכיאטר ידוע שרקד כבר בילדותו בארגנטינה ריו אביירטו. דונט אסק. ממש נלחצתי, כי מה אני

    המשך קריאה

    שעמום

    אני צריכה אותך בריאה" היא אמרה וקימטה את גבותיה בתנועה האופיינית לה. לא ראיתי מעולם גבות מלאות הבעה כמו שלה, כאלו שספוגות בהן תלונה ודאגה

    המשך קריאה

    על רגל אחת

    אחרי הרבה זמן אני מצליחה לעמוד על רגל אחת בלי למעוד. בלי לייסר את עצמי שאני לא בכושר. ששמנתי, שנחלשתי, שאני לא מצליחה להחזיק את

    המשך קריאה